ביצירה זו של סביון ליברכט, מילואים, המספר הוא מספר עד וגיבור היצירה ביחד. אין הפרדה בין הגיבור שהסיפור שלו מתואר בסיפור ובין המספר העד שהוא אותו האחד. במילים אחרות משולבות יחד העמדה של המספר והעמדה של הגיבור אשר פועל בתוך מסגרת העלילה של הסיפור.
לפי החוקר יוסף אבן אבן לדמות סיפורית באופן כללי יש שלושה תחומי התגלות. תחום חיי הנפש, התחום שדרכו עוברים מחשבות, הגיגים ותודעה, תחום האופי והאישיות, הדמות היא ישות בעלת קוד ברור של אישיות, ותחום המבצע, הדמות פועלת או מופעלת. את הדמות , טוען אבן, יש להבין בצורה מלאה יותר מאשר אדם במציאות. זאת באמצעות פרטים שנמסרים על המחשבות של הדמות, חלומותיה או מבעים אחרים. בסיפור שלפנינו ניתן ללמוד על מאפייני הדמות בצורות שונות[1].
כאשר הדמות הראשית פוגשת בדמות "אלי", הוא מגדיר אותו בצורה לקונית וישירה כך שאנו יודעים את העמדה שלו לגביה. הוא מגדיר את אלי בתור " נהג אוטובוס, שונא אדם, שונא ערבים. מלהיט וויכוחים על דברים גדולים ותפלים באותה חמת זעם[2]". התיאור של אותו אלי ממשיך וניתן לראות את סלידתו של הגיבור מאותו האיש. הדבר מראה כי עמדתו המוסרית היא עמדה פרו ערבית שמדגישה את היותם אדם ולא את היותם אויב לאומי.
