כבר מלפני כמה מאות, מבוגרים השתמשו בסיפורי מעשיות והרפתקאות כדי ללמד ילדים את הציפיות והאמונות בתרבותם (O’Neil, 2010). לרוב, ספרי ילדים מהמאה הקודמת, לדברי אוניל, הציגו את המציאות כפי שהמעמד הבינוני-גבוה העדיף אותה, עם כללי מגדר וחברה ברורים, וסטריאוטיפיים בנוגעים לגזע ולתרבות. גם כיום, ספרים הנכתבים מנקודת מבט מסורתית, מציעים תבנית פשוטה לחיקוי עבור הילדים, כאשר הם מפתחים את חוש הצדק שלהם. תמונה זו מותירה לעתים קרובות מחוצה לה ילדים ומשפחות, אשם אינם בטוחים לגבי מקומם בעולם המתואר בספר. בהקשר הזה, ספרו של טווין, בייחוד על רקע התקופה בה הוא נכתב, המאופיינת בשיא הגזענות כלפי שחורים בארצות הברית, מעורר השתאות בתכניו הרב-מימדיים והמורכבים בהיבטים של טוב ורע וצדק חברתי.
מארק טווין, שם העט של הסופר סמיואל לנגהורן קלמנס, היה סופר אמריקאי, שהותיר חותם בכמה יצירות ספרותיות מפורסמות, ביניהן מלך והעני. על תפיסות עולמו המשודרות דרך הסיפור, ניתן ללמוד מדבריו: “The fact that man knows right from wrong proves his intellectual superiority to the other creatures; but the fact that he can do wrong proves his moral inferiority to any creatures that cannot.” ". תפיסה זו משתקפת היטב בספר בן המלך והעני, אשר מרבה לדון בתפיסות של טוב ורע.
