במדינת ישראל שוררים יחסים מורכבים בין ערבים ליהודים, מאז ומתמיד. יחד עם עירוב תרבותי ארוך שנים, יש עדיין טאבו על אהבה ומערכות יחסים ״רגילות״ המערבות בני זוג משתי דתות שונות ובעיקר בין יהודים לערבים, (מוסלמים או נוצרים, אין זה משנה).
בשנים האחרונות החלה עלייה במודעות של יהודים ישראלים ממוצא מזרחי, לחזור לזהותם כיהודים-ערבים, לאחר שנים שבהם יהודים שעלו מארצות ערב התביישו במוצאם ובמורשת התרבותית הערבית הענפה עליה גדלו - שפה, מוזיקה, ספרות, מנהגים וקשר עם ערבים מוסלמים ונוצרים בני אותה ארץ ממנה עלו לישראל, והחלו תהליך של ״התאשכנזות״ על מנת להתקבל לחברה הישראלית במדינה היהודית.
בספרות העברית החדשה נעשו מספר נסיונות לכתוב סיפור אהבה בין יהודייה וערבי, ביניהם ״מיכאל שלי״ מאת עמוס עוז, ״המאהב״ מאת א.ב. יהושע, ספר הנוער ״סלטה לאחור״ מאת תמר ורטה זהבי, ״אם אשכחך״ מאת ענת טלשיר, ״מכתוב״ מאת איריס אליה כהן, ״שרה שרה״ מאת רונית מטלון, ו״גדר חיה״ מאת דורית רביניאן. בכל הדוגמאות כאן, הרומאן הוא בין יהודייה וערבי אך לא בין ערביה ליהודי. בארבעת האחרונים הגיבורות הן יהודייה ישראלית ממוצא מזרחי, ונעשה שימוש בתודעה המזרחית שלהן כקשר אל הגבר הערבי.
בעבודה זו אנתח שתי יצירות - ״גדר חיה״ מאת דורית רביניאן, אשר יצא לאור בשנת 2014 בהוצאת ״עם עובד״, ו״שרה,שרה״ מאת רונית מטלון, אשר יצא לאור בשנת 2000 בהוצאת ״עם עובד״ גם הוא.
מבוא
גדר חיה
אוריינטליזם
שרה, שרה
האישי הוא הפוליטי
שרה כאנטיגונה
כפילויות ב״שרה, שרה״
נקודות השוואה בין שני הספרים
דמות הערבי בשתי היצירות
סיכום
מקורות
