שירת עמיחי מתוארת על ידי חוקרים שונים כמי שפנתה מהחוויה הקולקטיבית שבוטאה בשירת דור הפלמ"ח אל החוויה האישית, מן ה"אנחנו" אל ה"אני". ויסברוד (2002) מתארת בספרה כיצד הדבר בא לידי ביטוי באופיים האוטוביוגרפי של רבים משירי עמיחי בהם האני השירי שר על עצמו, על חייו, אהבותיו וזיכרונותיו- מנקודת מבטו האישית. יתרה מכך, שביט (2001) מתאר כיצד עמיחי נכנס אל עולם השירה העברית בסיטואציה של תמורה פואטית גדולה -.מעבר מתקופה של זיקה מרכזית לעולם השירה המודרנית הרוסית , על סגנונותיה וצורותיה הייחודיים , לעולם השירה המערבית המודרנית , בראש וראשונה האנגלית-האמריקאית ובמידה מסוימת הגרמנית ; ומעבר משירה שהפרוזודיה הבסיסית שלה מסורתית , דהיינו , מבוססת על משקל סדיר , חריזה סדירה ומבנה סטרופי סדיר , לשירה חופשית , ללא משקל סדיר , ללא חריזה סדירה וללא מבנה סטרופי סדיר .
באופן זה, מתארת ויסברוד (2002) את הסגנון הצורני והלשוני הייחודי לשירת עמיחי, היא מביאה את ציטוטו של הר-אבן שתיאר את שירת עמיחי כ: "רסיסים של שורות, שברים של דימויים מלוקטים באקראי לאו דווקא מתוך היגיון פנימי מוכרח (הר-אבן, 1958). סגנון ייחודי זה, כונה על ידי חוקרים שונים בשם 'מבנה קטלוגי'. ערפלי (1986) מתאר את המבנה הקטלוגי כרשימה של פריטים שאינם תלויים זה בזה או משתלשלים זה מזה, אך אף על פי כן יש להם מכנה משותף שמקשר אותם זה לזה.
מבוא
'חייך ומותך אבי'
'בהיותי ילד'
'אמי אפתה לי את כל העולם'
'לא כברוש'
סיכום
רשימת מקורות
