"הארכיברית" בהוצאת "אפיק" הינו ספר הפרוזה הראשון שכתבה המשוררת ענת לוין אשר שוזר בתוכו אלמנטים פואטיים רבים. עלילת הספר עוקבת אחרי דמותה של אסיה, העובדת החרוצה של הארכיון במשרד ממשלתי מזה 14 שנים. אסיה נחשבת ל"ארכיברית", מונח שהינו הכלאה בין המילים ארכיון ועכבר ומרמז על אופייה. בעבודה זו אציג ניתוח פרשני של טקסט זה בהסתמך על כמה מישורים. ראשית, אציג את העלילה הנרטיבית שבמרכז הסיפור; ברמה השנייה אדון בהקשרים הנוצרים בין הסיפור לבין המציאות מבחינה חברתית-היסטורית, ולבסוף אתייחס להקשרים הלא מפורשים שעולים מהטקסט המבטאים לא-מודע פוליטי.
העלילה מתרחשת במשרד ממשלתי שהינו מקום עבודתה של אסיה ובו כל יום דומה למשנהו. הנעשה במשרד איננו חד משמעי ומתרכז סביב תיוקים, ניירת ועבודת טופסולוגיה כאשר מעל לכל מרחף רצון המשותף לכלל העובדים: לזכות בהעברה אל הקונסוליה. כבדרך אגב מוזכרות גם השערוריות המשרדיות וחוסר הצדק, למשל: גניבת מלאי הקפה הנמס על ידי עובד שנבחר כמצטיין; חצי משרה שנלקחה מעובדת אחת וניתנה לעובדת אחרת על בסיס אינטרסים פוליטיים. דוגמא נוספת שמשתרבבת בתוך רשימת חוסר הצדק הינה אודות העובדת אשר חיכתה להשתלמות בקונסליה 14 שנים, אך עובד אחר נשלח במקומה: הטרגדיה הפרטית (והבלתי נראית) של אסיה.
הרומן מורכב משני חלקים: חלקו הראשון מתרכז בדמותה הפאסיבית של אסיה המדווחת על המתרחש סביבה במשרד כמתבוננת מהצד, כמו גם על רגשות אותם חווה אך אינה מעיזה להביע. בחלקו השני של הרומן, מתחלפת לפתע דמותה השתוקה של אסיה בגרסה אסרטיבית יותר הנולדת לנוכח התפתחויות בעלילה.
