חיים נחמן ביאליק היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, והשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית. לא רק כמשורר, אלא גם כמסאי, סופר, עורך ומתרגם. למרות שלא כתב רק בנושאים חברתיים ולאומיים, זכה ביאליק לכינוי "המשורר הלאומי" וזאת בשל שירתו המזוהה עם תהליכים לאומיים משמעותיים, כמו פרעות קישינב והציונות, כמו גם בשל החשיפה וההערכה הרבה לה זכה כמשורר בכיר ומוכר, בעל כשרון ייחודי.
את מאמרו "תפקידה החברתי של שירה" פותח ט.ס. אליוט בהסברת שימוש המילה "תפקיד" בהקשר של שירה. ראשית, שירה כמובן אינה נכתבת מתוך רצון למלא תפקיד כלשהו, שכן אז היא מאבדת את האותנטיות שלה. שנית, התועלת שהחברה מוצאת בשירה שמאן דהוא כתב משתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה. למרות כל זאת, טוען אליוט שאם לשירה לא היה תפקיד חברתי כלשהו בעבד, לא יכול להיות לה כזה גם בעתיד, גם אם התפקיד מעט שונה. בהקשר של שירתו של ביאליק ניתן למשל להתייחס לכך שחוויות שקרו בעבר או חוזרותע ל עצמן או מכוננות את המציאות בהווה. גם היום לצערנו יש במדינת ישראל התמודדויות לא פשוטות, ולעתים אנו נדרשים להתייחסות למציאות ההתמודדות עם שכול, באופן דומה לזה שכתב ביאליק בהתייחסו לפרעות קישינב. תל אביב של היום שונה מפעם, אבל גם היום יכולה שירתו של ביאליק בנושא תל אביב לתת ביטוי לתחושותיהם של התלמידים, וללמדם על עברה של העיר, שכמובן מכונן את ההווה.
