העבודה הנוכחית עוסקת בקשר שבין שפה לזהות, כפי שהוא מתבטא ביצירותיהם של שני סופרים ערבים-ישראלים בולטים: אנטון שמאס וסייד קשוע.
שפה וזהות הן מרכיבים בלתי נפרדים: השפה מעצבת את זהותו של הפרט עצמו (Berry, Poortinga, Segall & Dasen, 2002), ומבטאת ערכים כגון תרבות ומורשת (Bourdieu, 1977 בתוך זק וחלבי, 2006). גם לספרות יש משמעות בהקשר של זהות, משום שהיא מהווה "ביטוי סמלי ל"רוחו של העם" (אדוני, 2000). לשפה שבה נכתבת יצירה יש השפעה אדירה על אופייה:
כל בחירה סגנונית שעושה הסופר מכוונת את היצירה לקהל שונה של קוראים, והסגנונות השונים משדרים מסרים שונים לקוראים שונים. הבחירה של סופר לכתוב בשפה שאינה שפת האם שלו מהווה גם היא בחירה מודעת של הסופר והיא בעלת משמעות.
סופרים ערבים הכותבים יצירות בעברית פועלים בתחום שנקרא "ספרות מינורית" (דלז וגואטרי, 1974 בתוך שושנה, 2013, שבו מחבר כותב בשפה שאינה שפת אמו או שאינה שפת המקום בו הוא גר. "כתיבתו העברית של סופר ערבי הוא תופעה חריגה למדי בנוף התרבות הישראלית, ואין ספק שהיא כרוכה בערעור גבולותיה המסורתיים של התרבות הלאומית" (חבר, 1991, בתוך גלוזמן, 2003, 329-328). היחס בין שפת האם לבין הזהות האישית הוא קשר חזק ביותר, מאחר שהזהות מתפתחת גם בעקבות המגע עם השפה המקיפה את האדם. שפת האם מהווה לרוב גאווה תרבותית (ניקולא, 2012), ולכן מעניין לבחון את בחירתם של שני סופרים ערבים לכתוב דווקא בשפת הרוב, העברית, שאינה שפת אמם.
מבוא
פרק ראשון: סקירת ספרות
מיעוט וזהות
היחס לערביי ישראל
זהותם של ערביי ישראל
אסטרטגיות היטמעות של מיעוט בתרבות הכלל
שפה וזהות
דו-לשוניות וזהות כפולה בקרב ערביי ישראל
ספרות וזהות
כתיבה בשפת האחר מול זהות ונאמנות
פרק שני: סייד קשוע
ביוגרפיה
כתיבתו בעברית
אלמנט הזהות ביצירותיו
השוואה: השפה העברית בטור האישי בעיתון "הארץ" לעומת העברית בספר "גוף שני יחיד"
פרק שני: אנטון שמאס
ביוגרפיה
כתיבתו בעברית
לשונו של שמאס ברומן "ערבסקות"
אלמנט הזהות בספר "ערבסקות"
פרק רביעי: השוואה
פרק חמישי: דיון
ביבליוגרפיה
