תשובה מס' 1
לדעתי אין סתירה בין שתי הפסקאות, אלא הן משלימות זו את זו ולכן אני מסכימה עם שתיהן. התהליך המתואר בפסקה הראשונה הוא סוגיית גיבוש הזהות הלאומית החדשה של העם היהודי לאור ערכי תנועת ההשכלה והציונות, אל מול המסורת והזרמים האורתודוקסיים שנאחזו בהגמוניה הבלעדית שהייתה נחלתם עד למחצית המאה התשע-עשרה. תהליך זה מכונן גם את הספרות העברית החדשה והוא היה מלווה בקונפליקטים שהביאו בסופו של דבר לקרע ולנתק בין האוחזים בתרבות המשכילית לבין האוחזים במסורת הנוקשה. בפסקה השנייה מחדד הלקין את הסוגייה לכלל תהליך חברתי גמיש שעיקרו החיפוש אחר האיזון בין הכלת השינויים ו"רוח הזמן" האירופית לבין השמירה על האחדות יחד עם הטמעת ערכים תרבותיים אוניברסליים מתרבות אירופה אל תוך התרבות היהודית המסורתית מבלי לפגוע בערכיה היסודיים.
תשובה מס' 2
שתי היצירות החשובות הפואמה "המתמיד" מאת ביאליק ו"קוצו של יוד" מאת יל"ג משקפות במידה רבה את התהליכים התרבותיים והספרותיים המתוארים בשתי הפסקאות של הלקין. הפואמה "המתמיד" שמתחילה כשיר הלל ללומד שאינו נוטש את בית המדרש אף לרגע, הופכת לתיאור התלבטויותיו של הנער הלומד נוכח הפיתויים שמציג העולם החילוני המשכילי הנמצא מחוץ לכותלי בית המדרש. הוא נדרש להתאפק ולהילחם בעצמו וזה מחליש אותו מבחינה פיזית ונפשית כאחד: "דמות אדם הדומה לצילו של מת מתנועע". מאבק אישי זה מסמל את המתיחות בין הנהייה אחר המסורת והאורתודוכסיה לבין האור החדש הזורח בתרבות המשכילית אליה נחשפו היהודים במזרח אירופה. ככל שהפואמה מתקדמת, הולך כוחו של המתמיד ונחלש עד שהוא נפרד מבית המדרש לאחר שש שנים של ילדות ונעורים- השנים המכוננות בחיי האדם: "פה בכרה ילדותו, בחרותו גמלה/ופה כבו עיניו ופניו חוורו".
