הספרות העברית החדשה ביקשה לקעקע את שלטון הדת חברה היהודית. הוגים כמו אחד העם ביקשו להגדיר מחדש את היהודי, אדם לאומי נאמן לעמו שלא שומר מצוות. רעיון זה היה בגדר חידוש עבור העם היהודי שעד לאותו השלב היה בעיקרו עם אשר מבוסס על דתו. הגדרת הזהות החדשה זו שימשה בתור גשר מחבר בין העבר ובין הווה, ואפשרה עבור יהודים לא דתיים להמשיך ולחזק את הזהות היהודית שלהם בדרכים אחרות(שפירא, 2007). כך ניתן לומר כי יצירת הלאומיות היהודיות נוצרה תוך שימוש בסיפורי התנ"ך עם קעקוע היבטים הדתיים שלה. התנ"ך וסיפוריו נתנו לתנועת הלאומיות היהודיות את התשתית המיתולוגית אשר הייתה דרושה לה כדי לחזק את הקשר שבין העם היהודי ובין ארצו, קשר לא היה מציאות כבר אלפיים שנים.
עבודה זו תבקש לנתח כמה שירים בולטים בספרות העברית על רקע הדברים האמורים לעיל. היא תנתח את השירים מבחינה לשונית, תחבירית וסגנונית מתוך הרצון למצוא את הקשר בין התיאורים של השירים ובין צרכי השעה אשר הביאו את המשוררים לכתוב את הדברים.
מתי מדבר האחרונים/ חיים נחמן ביאליק
פואמה אשר נכתבה על ידי חיים נחמן ביאליק בשנת 1896. במרכז הפואמה עומד הסיפור של דור המדבר אשר ביקש למצוא לעצמו את המדינה המובטחת לו על ידי האל.
השיר בנוי מבתים אשר מורכבים משתי שורות בשלב הראשון של השיר ולאחר מכן מורכבים מארבע שורות. הוא משתמש רבות בסימני קריאה אשר נועדו להראות את המעמד המרגש שינוי משמעותי אשר עומד לעבור על העם, שינוי לו ייחל המחבר.
מבוא
מתי מדבר האחרונים/ חיים נחמן ביאליק
משה בתיבה/קדיש יהודה
רות/ יצחק שלו
ערפה/ אברהם עוס
שלמה/ יעקב פיכמן
אליהו הנביא/ לאה נאור
על הרי גלבוע /שאול טשרניחובסקי
השיר על אחי יהונתן/נתן זך
מים לדוד המלך/ עקיבא נוף
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים
השירים
