הדיון שלפנינו נסב סביב שני מושגים : צדק ואושר והעבודה עוסקת בעצם בבירור טיב היחסים בין השניים על פי משנתו של אפלטון.
בניגוד לזרימה הטבעית של הדברים , נבחר תחילה לציין דווקא את המסקנה הסופית ורק לאחר מכן לפרט את ההסבר. על פי אפלטון (שמייצג כידוע במרבית הדיאלוגים בעצם את עמדתו של סוקרטס), נוכל לאמר כי אושר וצדק אינם חד הם – הם מושגים מאד קרובים אחד לשני ויש ביניהם יחסים מאד מוגדרים – אושר הוא תוצאה של צדק. זו המסקנה הסופית. נותר לנו אם כן להסביר כיצד מגיע אפלטון, בלוגיקה המיוחדת לו למסקנה הזו. זו בעצם המשימה בעבודה זו . ראשית נצטרך להבין מהו צדק לפי אפלטון, מהו אושר ולהבין את מהות הקשר ביניהם.
חשוב לציין כבר בשלב זה וגם בעקבות אדמאס ודייסון1 שחילוץ מסקנות תיאורטיות מכתביו של אפלטון היא משימה לא פשוטה . המבנה של הדיאלוגים , שאלות ותשובות (אלנכוס) מקשה עלינו היות ואין משנה סדורה.
הערת פתיחה חשובה נוספת היא שעיקר המחלוקת של אפלטון בנושאי צדק היא עם העמדה הפילוסופית של הסופיסטים . תרסימכוס (מייצג את העמדה הסופיסטית) מציע הגדרה משלו לגבי צדק "הצדק אינו אלא האינטרס של החזק ביותר"2 . בהתאם לתפיסת הצדק הזו הרי גם עמדת הסופיסטים לגבי אושר היא שחיים הטובים פירושם להתעלם מכל הגבלה וליהנות מחיים של סיפוק חסר מעצורים 3 . אפלטון, בשם סוקרטס כמובן מתנגד להשקפה זו. התפיסה של צדק מבחינתו לגמרי הפוכה.
