מבוא
בחיבור זה אערוך דיון משווה בתפיסתם הפדגוגית של שלושה הוגים אשר חיו בתקופות שונות ופעלו במקומות שונים ובנסיבות היסטוריות שונות, והגותם מהווה נדבך מרכזי בפילוסופיה של החינוך ההומניסטי: אפלטון (427-347 לפנה"ס , יוון) , ג'ון דיואי (1859-1952, ארה"ב) ויאנוש קורצ'ק (1878-1942, פולין). הדיון המשווה יתייחס לשלושה היבטים: תפיסתם את האיכות הסגולית של האדם, את מטרת החינוך והאמצעים הפדגוגיים המשרתים את תפיסת עולמם.
תפיסת האדם
הפילוסופיה של אפלטון מניחה את קיומה של אמת מוחלטת ונשגבה, ואת האדם כבעל תבונה ויכולת למידה, ואשר עליו לשאוף להשיג את אותה אמת בהכרתו . האמת והטוב מתגלים ביפה , כלומר יש תואם בין היפה לבין הטוב- בין האתי לאסתטי. למוסיקה, בפילוסופיה של אפלטון, יש תפקיד מרכזי בכינון היופי וההרמוניה בחיי האדם, ובכך היא גם מחנכת אותו אל הטוב ואל המידות הטובות.
ג'ון דיואי אף הוא מניח את מהותו התבונית של האדם, ויכולת שכלול עצמית באמצעות למידה ופעולה שכלית. עם זאת, דיואי מניח סייג לפילוסופיה כאוצרת הבלעדית של האמת ולתפיסה היוונית הגורסת הרמוניה בין הפרטי לכללי- האדם כמקרה פרטי צריך להתאים עצמו אל הכללי. דיואי כופר בחשיבה הדיכוטומית המניחה קיטוב בין האדם לעולם, בין הפסיכולוגיה לסוציאליזציה, ובין הפילוסופיה למדע. המדע בוחן באופן אמפירי את הטבע ואת הניסיון האנושי ובכך מהווה מעין מבחן עבור הפילוסופיה. הפילוסופיה , לדידו, היא דרך לחשוב על הניסיון האנושי- מה שהמדע מלמד- ועל כן עליה להשתכלל ולהשתנות כל העת.
