אחד המאפיינים החשובים של העת המודרנית היא הופעת הרציונליזציה של דרך החשיבה של המין האנושי. בניגוד לעבר בו התבססו בני האדם על אמונות קודמות ועל תפיסות עתיקות, ביקשה הרציונליזציה של העת המודרנית לשנות את דפוסי החשיבה של העבר וליצור דרך חשיבה חדשה אשר תהיה נאמנה יותר למציאות של החיים ותשקף את ההבנה שלנו בנוגע לאירועי העולם. שינוי מחשבתי זו היא תולדה של מעבר ההתרכזות לעבר האדם במקום העולם או האלוהות. ההתרכזות של המחשבה באדם הביאה לכך ששאלות אפיסטמולוגיות יהפכו להיות העיקריות בהגות. כלומר האם האדם יכול להבין את המציאות שבה הוא חי או שמא נגזר עליו לחיות בעלטה למשך כל תקופת קיומו. המסקנה של המודרניות היא כי האדם יכול להכיר את המציאות שבה הוא חי, לפחות בצורה טובה יותר מאשר מציעה הדת שלא מתבססת על מסקנות אמפיריות אלא רק על יסוד תובנות קודמות שייתכן והם כבר לא רלוונטיים יותר למציאות של החיים של העולם בו אנו חיים.
מטרת חיבור זה הוא לנתח את תפיסתם של שני הוגי דעות מרכזיים בתקופה המודרנית, זיגמונד פרויד ופרידריך ניטשה בנוגע לדת ולתפקידה של הדת בתרבות בה הם חיים ובתרבות האנושית בכלל. הוגים אלו נחשבים במחקר בתור הוגים אשר ראו את הדת בתור גורם אשר מילא את תפקידו ההיסטורי בחברה האנושית וכעת, נכון לזמנם, דורש הבהרה והגדרה מחודשת.
מבוא.
חלק א'
פרק ראשון רציונליזציה ומחשבה ביקורתית
פרק שני: מודרניות
פרק שלישי נאורות
חלק ב
פרק רביעי השפעת מודרניות על הדת
פרק חמישי ניטשה על הדת
פרק שישי פרויד על הדת
פרק שביעי סיכום
ביבליוגרפיה
