האמת היא מושג אותו גדולי הפילוסופים ניסו להסביר לאורך ההיסטוריה. על-פי 'ויקיפדיה', "אמת" היא דבר מה המתיישב בקנה אחד עם עובדה או מציאות, או בפשטות- ההיפך משקר.[1] השאלה העיקרית ששאלו הפילוסופים הגדולים היא: "מהי אמת"? על תשתית השאלה הזו נוצרו מגוון תיאוריות שונות, המיוחסות לגדולים שבהם.[2]
סוקרטס (470-399 לפנה"ס), יצא מתוך נקודת הנחה המושתת על הפילוסופיה האונטולוגית, לפיה ישנו דבר המשותף לכל האובייקטים ביקום הגורם להם להיות קיימים, והוא נקרא "יש", שיש אמת אחת אבסולוטית, וממנה הגיע למסקנה הגורסת כי כל מה שאנחנו יודעים על האמת הזו מוטל בספק.
בסיפורו הקצר של דיוויד פוסטר וואלס (1962-2008), "ניאון קטן וטוב"[3] (פורסם במקור בנובמבר 2001), יש חקירה אודות האמת. אך בשונה ממושג האמת של סוקרטס, החיפוש הוא פנימי, ולא חיצוני.
ניל, כפי שנקרא דייוויד וואלס בשם הביולוגי שהוריו נתנו לו, הגיבור הראשי, מתוודה, בסיפור אוטוביוגרפי בדיוני (שלימים הפך לאמיתי), כי החל מגיל 4, הרגיש שחייו הם הונאה אחת גדולה, וכי הוא לא חי באמת, אלא תמיד מבצע מעשים שונים, החל מהצטיינות בלימודים וריצוי הוריו ואחותו החורגת ועד להרשמת המורה שלו למדיטציה בישיבה מדיטטיבית של שעה הכוללת ריכוז קשה להחריד, מבלי לזוז, הישג מרשים ביחס לשאר קבוצת המדיטציה שלו, אפילו שזה עולה לו בגב כואב ובחוסר תחושה ברגליים, כל זאת על מנת להשיג אישור מסביבתו, ולא בגלל רצונו החופשי והאמיתי לבצע אותם.
