עבודה זו תתעמק באמצעות הספרות המחקרית בשלוש שאלות הניזונות האחת מהשניה: 1. איזו מטרה משרתים הרגשות המתעוררים בקרב אוהדי קבוצת כדורגל בזמן משחק כנגד קבוצה יריבה – או באופן כללי כלפי "קבוצת הבית" שלהם? 2. האם רגשות אלו מתואמים עם ההקשר בו הם מתעוררים? 3. איזו רמה של מודעות ובקרה עצמית קיימת בקרב אלו המרגישים אותם – כלפיי הרגשות עצמם?
על מנת לענות ביסודיות לשאלות אלו, יש לצלול לקרקעית - אל המקור שממנו הרגשות נובעים ושואבים את כוחם. כיוון שרגש כשלעצמו הוא דבר מורכב, הגיוני להניח שהסיבות לקיומו ולצורות בהן הוא מוצא את ביטויו, מסתעפות לכמה וכמה כיוונים. אחת הסיבות הברורות לעצמת הרגשות באיצטדיוני כדורגל ובמועדוניי ספורט על בסיס יומיומי, קשורה למה שפילוסופים, אנשי רוח וסוציולוגים מכנים 'פוסט-מודרנה'. בעולם פוסט-מודרני "כל אחד יכול להיות מי ומה שהוא רוצה", ללא מחוייבות ל'אמת אחת' כלשהי. בצורה אירונית למדי – אלו הם תנאי גידול אופטימאליים עבור מועדוני ספורט וכדורגל בפרט, אשר ממלאים חלל שנפער במקום שפעם הייתה לאנשים זהות קולקטיבית שהגנה עליהם. לאובדן הזהות הזה ישנן כמובן השלכות ישירות ועקיפות על חייו של היחיד – ועל הקבוצה שהיחיד הוא חלק ממנה. מאחר שבני אדם הם יצורים חברתיים אשר נסמכים במידה רבה על שיתוף פעולה בין-אישי, יש להניח שרגשות אלו מתפקדים כ"דבק" פסיכולוגי-קולקטיבי. מתוך כך הרגשות הם באותה מידה גם מידבקים.
מבוא.
תיאוריות רגש.
התיאוריה הפרספטואלית.
אי-רציונליות של רגשות.
הדבקה רגשית.
הטעות המוסרנית.
הגיון בלתי-נכון ונורמליזציה של אטימות.
פרק ב: כדורגל כמעבדה לרגשות.
טרוריסטים בגרסה חילונית-מערבית.
פרק ג: משחק החיים.
דיון
סיכום.
בבליוגרפיה
