ביום 10 במארס 1998 התקבל על ידי מלאית הכנסת, בישיבה לציון יום האישה הבינלאומי, החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998.[1] החוק הגדיר את המושג של ההטרדה המינית, ובסעיף 1 הכריז על מטרתו: "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים."
עבודה זו תתמקד באחד משלושת המסלולים שהחוק מקנה לטיפול ומיגור תופעת ההטרדה המינית – הטלת אחריות על מעסיקים לדאוג למניעת מקרים של הטרדה מינית בקרב עובדיהם. כפי שיפורט במהלך העבודה, להטלת האחריות כאמור על המעסיקים הייתה מטרה שונה מאוד מדרכי הטיפול האחרים בהטרדה כפי שהחוק קובע. מטרה ייחודית זו תעמוד במקוד העבודה.
בפרק השני, לאחר סקירה קצרה של מקורות והתפתחות המושג "הטרדה מינית" אדון בהגדרה ומהות של תופעת הטרדה מינית והתנכלות במקום עבודה. בפרק השלישי אדון בנושא הטלת האחריות על המעסיקים לדאוג למניעת מקרים של הטרדה מינית בקרב עובדיהם: כיצד הטלת אחריות זו באה לידי ביטוי מבחינה פורמאלית, בהתאם להוראות החוק והתקנות, ולאחר מכן אתייחס למטרות ורציונלים העומדים מאחורי הטלת האחריות כאמור על המעסיקים. כמו כן, יובאו דוגמאות מפרשנות הפסיקתית בכל הנוגע לאופי והיקף חובת המעסיק לקיים הוראות החוק במקום העבודה. לאחר מכן, בפרק הרביעי, העבודה תתמקד בשאלה האם הטלת אחריות למניעת הטרדה מינית והתנכלות במקום העבודה על המעסיק השיגה את מטרתה.
1. מבוא
2. הטרדה מינית והתנכלות מהן
3. אחריות המעסיק למניעת הטרדה מינית
4. האם הטלת האחריות על המעסיק השיגה את מטרותיה?
5. סיכום
