בפנינו שאלת מחקר העוסקת באינטרס המדינה בהפסקת שביתות אסירים, לעומת הזכות לשבות.
שאלת מחקר זו מעלה מספר התלבטויות בהן נדון להלן. תחילה יש להגדיר את הזכות לשבות מהבחינה הנורמטיבית, ולאחר מכן נדון באינטרס המדינה בהפסקת שביתות אסירים, ונשווה בין שביתות אסירים לבין שביתות אחרות המתקיימות במדינה, כגון שביתות של עובדי המדינה, נציג את ההתערבות של המדינה בשביתות אלה, ונעסוק בהשוואה בין שני סוגי השביתות, מחד גיסא, שביתות אסירים, ומאידך גיסא, שביתות במגזר הציבורי כמצוין מעלה.
נתחיל ברמת ההגדרה של "זכות השביתה"[1] : הזכות לשבות הינה אחת מזכויות היסוד במדינה דמוקרטית, כאשר בדרך כלל הגדרת הזכות לשבות, שזורה כחוט השני, בזכות של עובדים למחות כנגדי תנאי העסקתם, ולכן הזכות לשבות נחשבת לזכות יסוד, חברתית וכלכלית. במקרה בו עסקינן בעבודה זו, מדובר בזכות השביתה של אסירים. נדון בזכות זו של אסירים, לעומת אינטרס המדינה בהפסקת שביתות מעין אלו.
יש להבדיל בין סוגי זכויות שביתה, על מנת שנוכל להרחיב באשר לשביתת האסירים בה נדון להלן. מדובר בזכות שביתה כלכלית/חברתית[2], כפי שציינו לעיל, בה בדרך כלל מוחים העובדים על תנאי העסקתם, ומבקשים להשיג שיפור בתנאים אלה, כאשר ההכרה החוקית בזכות לשבות, מעניקה פטור לשובתים, מתביעות אזרחיות בגין נזקים[3], או מתביעות פליליות בגין עבירות על חוקי העבודה, שעלולות להביא לאישום פלילי.
