שאלה ראשונה
מרינה יכולה להגיש בקשה לביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל. הבקשה יכולה להיות מוגשת בחלוף המועד הנקוב בפסק הדין לביצועו (סעיף 6(ב) לחוק ההוצל"פ). לפי סעיף 61(א) לחוק ההוצאה לפועל, אם נקבע בפסק הדין כי על החייב למסור נכס, יתפוס מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכס ויעבירנו למי שזכאי לקבלו על פי פסק הדין. לפי תקנה 92 לתקנות ההוצאה לפועל צריך לשלוח אזהרה לחייב, בהתאם לאמור בתקנה 12, ואם החייב לא מילא אחר פסק הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה ייתן רשם ההוצאה לפועל צו לתפיסת הנכס ולמסירותו לזכאי לקבלו על פי פסק הדין, ולפי תקנה 93 אם ניתן צו תפיסת נכסים כאמור יתפוס מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכס, יוציאנו ממקומו וימסרנו לזכאי לקבלו (אלא אם מנהל לשכת ההוצאה לפועל מצא כי אי עדיף להשאיר את הרכב במקומו או כי לא ניתן לתפוס אותו, ואז ניתן לבצע עיקול ברישום, ואם לא נקבע בפסק הדין הסכום שיש לשלם תמורת הרכב יכולה מרינה לפנות לביהמ"ש בבקשה לשום את הרכב ואז פסק הדין יוצא לפועל כאילו היה פסק דין כספי).
שאלה שנייה
התכלית היא ההבחנה בין תפקידו של רשם ההוצאה לפועל כזרוע ביצועית בלבד לבין תפקידו של בית המשפט המחוזי כמכריע בזכויות המהותיות במקרקעין. רשם ההוצאה לפועל איננו הגורם המוסמך להכריע בזכויות המהותיות במקרקעין, והוא מוסמך להטיל עיקול רק על זכויות במקרקעין שברור שהם של החייב, וכאשר המקרקעין רשומים על שם החייב אז ברור שיש לו זכויות במקרקעין. אבל כאשר הזכויות לא רשומות על שם החייב אז לא ברור לחלוטין שהחייב הוא בעל זכויות במקרקעין, ומי שיבדוק ויכריע האם לחייב יש זכויות במקרקעין או לא הוא בית המשפט המחוזי ולא רשם ההוצאה לפועל, שאיננו אמור להכריע בקשר לזכויות המהותיות במקרקעין.
