חקיקתו של החוק למניעת אלימות במשפחה הייתה צעד חשוב ומשמעותי בהתמודדות עם התופעה העגומה של אלימות במשפחה של בעלים כלפי נשותיהם. למרות שהחוק מנוסח באופן כללי, וכולל את כל האפשרויות של אלימות במשפחה, גם של נשים כלפי בעליהן, מטרתו העיקרית של החוק הייתה למנוע אלימות של בעלים כלפי נשותיהם ושל הורים כלפי ילדיהם. נראה כי מאז חקיקתו של החוק הפנימה מערכת המשפט את חומרת הבעיה, ובתי המשפט נוקטים בקו ענישה נוקשה בעבירות לפי החוק. עם זאת, בעבודה אצביע על שלושה עניינים שיש לתת עליהם את הדעת, ושעלולים למנוע מהחוק להשיג את מטרתו המלאה: הראשון, הוא "קשר השתיקה" הנובע מכך שנשים רבות חוששות או נמנעות מלדווח או להתלונן על אלימות המופעלת נגדן. השני, גישה הקיימת אצל חלק מהמשפטנים, ואולי אצל חלק מהשופטים, לפיה אין זה מתפקידה של מערכת המשפט להתערב בנעשה בתוך התא המשפחתי. השלישי, הקושי הראייתי הרובץ בפני האישה הטוענת לאלימות שהופעלה כנגדה על ידי בעלה, הנובע מכך שבתי המשפט החמירו את הרף הראייתי בטענה לאלימות לפי החוק. אבקש להציע את הצעתי האישית, לפיה חקיקה של חוק ייחודי וקונקרטי, שיעסוק רק באלימות של בעלים כלפי נשותיהם, יכול לענות במידה רבה לדעתי על הבעיות האמורות.
מבוא
רקע כללי
החוק למניעת אלימות במשפחה
מדיניות הענישה של בתי המשפט
הקשיים העומדים בפני השגת המטרה
הצעה אישית – חקיקתו של חוק ייחודי
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
