גישת ועדת האתיקה הארצית בשאלת אחריות עורכי הדין של חברת איקיוטק, הינה גישה מצמצמת לפיה אין לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד עורך דין שטיפל בגביית חוב עבור לקוחו, גם אם מסתבר במהלך בירור התלונה, כי עוה"ד לא בדק לעומק את הראיות לעצם קיומו של החוב. בשורה של תלונות שהוגשו לוועדות האתיקה בפרשת איקיוטק, החליטה ועדת האתיקה הארצית לרכז את הטיפול בתלונות אלה, והחליטה לגנוז אותן[1].
ועדת האתיקה קבעה בהחלטה ב – 126 תלונות אשר הוגשו נגד עו"ד שטיפל בגביית חובות עבור איקיוטק, לגנוז את התלונות[2] וקבעה כי אמנם "ריבוי התלונות הוא בבחינת 'כמות ההופכת לאיכות', אולם נקבע כי "קיים סכסוך אזרחי לגיטימי באשר לחוב, ולא ננקטו הליכים פליליים, ופסקי הדין שנתקבלו פרטניים.
פרשת איקיוטק עוררה הדים, במישור התקשורתי, במישור המשפטי, דבר אליו נתייחס להלן, ובהגשת תלונות לוועדות האתיקה, ובהגשת תלונות למשטרה, דבר שהוביל לדיון בכנסת בנושא[3] ולריכוז התלונות שהוגשו, בפני וועדת האתיקה הארצית. וועדת האתיקה הוציאה נייר עמדה בו קבעה[4] כי ככלל, אין בכוונתה להרחיב את אחריות עורכי הדין של איקיוטק. ועדת האתיקה התייחסה לעבירות המשמעת שעלול עוה"ד לעבור במקרים דומים, עת ציינה כי על עוה"ד לשמור על כלל 32 לכללי האתיקה[5] , וכן על כלל 34 [6] , וכן על סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין[7].
