חלק א
שאלה ראשונה
דן – לגבי ההליך הפלילי, לפי סעיף 4 לפקודת הראיות, אין הורה וילד כשרים להעיד האחד לחובת משנהו. בפסיקה נקבע כי לא ניתן לעקף את האיסור באמצעות הגשת אמרת חוץ לפי סעיף 10א (פס"ד כרמי). החריג לכך, בסעיף 5 לפק"ר, הוא בעבירות של חבלת גוף, אלימות או איום בחבלת גוף או באלימות, ולעניין זה אין זה משנה האם הקורבן הוא מתוך המשפחה או לא (פס"ד עומרי). לעניין איום בחבלת גוף נקבע כי חבלת גוף יכולה להיות כל חבלה, ולא חייבת להיות חבלה ממשית (פס"ד אריכה). לפי סעיף 5, גם עבירה של שיבוש מהלכי חקירה ומשפט בקשר לאחת העבירות לעיל היא חריג לכלל האוסר על העדת ילד כנגד הורה. לפי האמור, ניתן להעיד את דן כנגד מיכאל אביו בכל אחת משלושת העבירות שבהן הוא מואשם (למרות שהדברים שדן מסר מכוונים ישירות רק לעבירת האיומים והשיבוש, אך זה יכול לסייע גם באישום לגבי הרצח למרות שדן לא מעיד על זה ישירות).
חלק ב
שאלה ראשונה
השופט טעה בהחלטתו לפיה אסור לו להתערב בחקירה נגדית. מותר לבית המשפט להתערב בחקירה נגדית, באורך ובאופן ניהול החקירה (פס"ד דג'אני). כמו כן מאחר ומדובר בעדות לפי חוק הגנת ילדים רשאי בית המשפט להפסיק את העדות אם הוא סבור שעדותו של הילד עלולה להסב לו נזק נפשי, לפי סעיף 2(ג) לחוק הגנת ילדים. השופט טעה בהחלטתו לפיה אם אין סיוע יש לזכות. אמנם לפי סעיף 11 לחוק הגנת ילדים הרשעה על סמך עדות ילד שתועדה בידי חוקר ילדים טעונה סיוע, אבל פה מדובר על עדות הילד במשפט ולא על הגשת תיעוד של חוקר הילדים. לכן חלים הכללים הרגילים, לפי סעיף 55 לפק"ר, והרשעה על סמך עדות קטין מתחת לגיל 12 טעונה חיזוק.
