בניית אצטדיוני כדורגל הינה פעולה בעלת חשיבות מכרעת בהתפתחותה של העיר בה נבנה האצטדיון. זהו השיקול המנחה אשר בדרך כלל מביא ראשי ערים, ללחוץ על הקמת אצטדיוני כדורגל בעירם.
מנגד, עולות שאלות רבות בעלות חשיבות לא פחות משמעותית מעצם בניית האצטדיון. תחילה, יש לקיים דיון האם בניית האצטדיון אכן משתלמת לעיר, מבחינת עלות הקמתו, עלות אחזקתו השנתית, ועלויות שוטפות אחרות, אל מול ההכנסות שיניב האצטדיון. בנוסף על אלה, יש לשאול האם עלויות ההקמה והאחזקה עלולות ליפול על כתפי הציבור, ומשלם המיסים ברשות המוניציפאלית?
שאלה נוספת חשובה, איתה התמודדו ראשי הערים, חיפה, פתח תקווה ונתניה בשנים האחרונות, ולפי פרסומים בתקשורת[1], בעיתונות, ובדיוני המועצות המקומיות להקמת אצטדיונים בערים אלה[2], נגעו בין היתר, להתפתחות הצפויה של העיר, להכנסות מהפעלת האצטדיון, הכנסות משטחי מסחר המוקמים בתוך או בסמוך לאצטדיון, וכן עלו שאלות של השוואת המצב הקיים במדינות אחרות באירופה בעיקר, שם ענף הכדורגל זוכה לאהדה גדולה ביותר, ומהווה מוקד משיכה תרבותי למיליוני אנשים בשנה, ואף יותר, אשר פוקדים את אצטדיוני הכדורגל כחלק מחוויה משפחתית, בעיקר בסופי השבוע בצפייה במשחקי כדורגל, בין אם בליגה המקומית ובין אם במסגרות שונות של אליפויות אירופאיות שונות, כגון ליגת האלופות, והליגה האירופית, ועוד מפעלים המתנהלים ביבשת.
כאשר הוקם האצטדיון בפתח תקווה (אצטדיון המושבה), השקיעו קברניטי העיר בעלות הקמתו סך של כ- 200 מיליון שקל[3], סכום הדומה לסכום ההשקעה בהקמת האצטדיון בנתניה. בחיפה, אגב, עלות הקמתו של אצטדיון סמי עופר הסתכמה בכ- 550 מיליון שקל[4].
מבוא
הפן התכנוני והפן המשפטי/נורמטיבי
ההיבטים המשפטיים, בהקמת אצטדיוני כדורגל
בניית אצטדיוני כדורגל – הפן המימוני
שיקולי הרשות– תועלת מול הפסד
יישום התוכנית
סיכום ודעה אישית
רשימה ביבליוגרפית
