בהקשר משפטי השיח על "אדם מת" מתקשר למושג "כבוד המת". המונח "כבוד המת", יכול להתקשר לשני עניינם שונים. העניין הראשון הוא כבוד שניתן למת, כאשר משמעות זו מתייחסת בעיקר לתחום הקבורה. העניין השני בו עוסק הביטוי "כבוד המת" מתייחס לשאלה אילו אלמנטים, אם בכלל, של "כבוד האדם" נשמרים לאדם אף לאחר מותו . [1] או אילו אלמנטים של האוטונומיה של האדם החי, אם בכלל, נשמרים לאדם לאחר מותו.
עבודה זו תתייחס לעניין האוטונומיה של האדם לאחר המוות, תברר האם אוטונומיה זו כלל קיימת, באם היא קיימת יש לברר מכח מה היא קיימת, האם היא מוגבלת בצורה כלשהיא , והאם הגבולות שניתנו לאוטונומיה זו הם ראויים, או האם יש מקום לקבוע גבולות אחרים.
העבודה תחולק לשני חלקים. החלק הראשון יעסוק בדיון התיאורטי, של השאלות שהועלו לעיל. דיון זה חורג פעמים רבות מתחום המשפט, והוא משופע בהיבטים פילוסופיים תרבותיים, אשר יאוזכרו בקצרה בלבד, תוך נסיון להביא דעות שונות בעניינים אלה.
במסגרת חלק זה אנסה תחילה לברר מהי האוטונומיה של האדם, ובשלב הראשון של האדם החי, לאחר מכן אנסה לברר מדוע מיוחסת משמעות לכבוד המת, אעמוד על הקושי המשפטי והעיוני לייחוס אוטונומיה למת, ואצביע על האמצעים בהם התגבר המשפט על קשיים אלה.
מבוא
חלק ראשון: האם יש לאדם מת אוטונומיה?
מהי פגיעה באוטונומיה
כבוד המת
הקושי בהכרה בזכויות אוטונומיות של המת
הבסיס הנורמטיבי להכרה באוטונומיה של כבוד המת
חלק שני:ההולדה מן המת כמקרה בוחן
כללי
לקיחת זרע מן המת ושימוש בו לצורך הפרייה - המצב החוקי
ההשוואה בין עמדת הספרות לשימוש בזרע לבין ההלכה בעניין קיום צוואה
שימוש בזרע המת לצורך הפרייה – עמדת הפסיקה
מיון ראשוני: הבעת רצון מפורשת של המנוח
בת הזוג של המנוח והוריו
פרשת פלונית הנ"ל
הגישה בחו"ל לנטילת זרע/ביצית מן המת/ה
סיכום ומסקנות
