המדיניות המשפטית העומדת מאחורי הליך הבוררות מבוססת על הרצון לעודד את קיומו של מוסד יעיל והוגן שיפתור סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. למוסד כזה חשיבות כפולה – מנקודת מבטה של המערכת אמור מוסד זה להקל על העומס הרב בבתי המשפט . מבחינת הצדדים המתדיינים- מוסד כזה מאפשר להם לעשות שימוש בהליך מהיר ויעיל לצורך פתרון מחלוקות, [1]
במהותו, הליך הבוררות הוא הליך בו יש הסכמה ליישב סכסוך באמצעות מנגנון פרטי המחליף את בית המשפט הציבורי. בחירה בהליך של בוררות, וחתימה על שטר בוררות, מחייבת את הצדדים לקבל על עצמם כל הכרעה של הבורר אשר זהותו, היקף סמכויותיו, מידת כפיפותו לדין המהותי והפרוצדורלי נקבעים על ידם. [2] בהליך הבוררות שני רכיבים יסודיים: האחד הוא רצון הצדדים והשני הוא הפיקוח על ידי בימ"ש. החשיבות של הפיקוח המשפטי על הליך הבוררות נובע מרכיב הכפייה, שהוא חלק בלתי נפרד מהליך הבוררות. הבוררות חייבת להיות כפופה לביקורת שיפוטית, על מנת לוודא את תקינות הסכם הבוררות, הליכי הבוררות, אופן פעולתו של הבורר וסמכויותיו וכן של תוכנו של פסק הבוררות. התערבות שיפוטית זו דרושה מאחר שהבוררות נוצרה על ידי המערכת המשפטית ומתקיימת לצידה. ללא כפיפות למערכת המשפטית תאבד הבוררות את צביונה כמנגנון ליישוב סכסוכים המוצע לפרטים בחסות המדינה, ותהפוך להיות מנגנון של אסדרה פרטית לחלוטין.
מבוא
חלק ראשון: השיקולים שהביאו לקביעת מנגנון ערעור על בוררות
חלק שני ערעור בפני בורר נוסף
פרק שלישי: בקשת רשות ערעור בפני בימ"ש
היחס בין בקשת רשות ערעור על פי סע' 29(ב) לבין בקשת רשות ערעור לפי חוק ביהמ"ש
פרק רביעי: היחס בין מנגנון הערעור לבין עילות הביטול לפי סע' 24 לחוק הבוררות
פרק חמישי: משפט משווה
אנגליה
צרפת
פרק ששי: דיון בשאלת המחקר – האם מנגנוני הערעור על פסק בורר הם יעילים
סיכום
מקורות
