משבר הקורונה שפקד אותנו ואת שאר העולם בחודשים האחרונים הביא אתו לפגיעות רבות בזכויות יסוד חוקתיות. בצווים ובתקנות של הממשלה ושל משרד הבריאות הוטלו הגבלות על זכויות יסוד חוקתיות רבות, כמו הגבלות על הזכות לפרטיות, הגבלות על חופש העיסוק, הגבלות על חופש ההתקהלות, הגבלות על חופש הפולחן, ועוד.
כאמור, אחת ההגבלות שקיבלה ביטוי במשבר הקורונה, היא ההגבלה על חופש העיסוק. חופש העיסוק הוא אחת מזכויות היסוד שנקבעו במפורש בחקיקת היסוד, ולכל אדם עומדת הזכות שלא תיפגע פרנסתו ומשלח ידו. במשבר הקורונה הנוכחי הוטלו הגבלות על חופש העיסוק של עובד שמוטלת עליו חובת בידוד. הגבלה זו נקבעה בסעיף 2 לצו שהוציא מנכ"ל משרד הבריאות, העוסק בהוראות למעסיק בתקופת הקורונה[1], הקובע כך:
"מעסיק של עובד בבידוד לא ידרוש ממנו ולא יאפשר לו כניסה למקום העבודה במהלך תקופת הבידוד, אף אם העובד ביקש זאת".
יש לציין, כי בצד ההגבלה והאיסור על עבודתו של עובד שחייב בבידוד, ישנם מנגנונים נוספים שנועדו לאזן במידה מסוימת את הפגיעה שנגרמה לעובדים שחייבים בבידוד על מנת שלא תיפגע פרנסתם לחלוטין. דוגמה אחת לכך, היא ההתגייסות של המדינה לטובת כל העובדים היוצאים לחל"ת, ולתשלום דמי אבטלה לאותם עובדים, ועובד שחייב בבידוד יכול להיות זכאי לדמי אבטלה גם אם איננו מקבל משכורת מהמעביד.
מבוא
הייחודיות של משבר הקורונה
הפגיעה בחופש התנועה והמבחנים החוקתיים
פגיעה בחוק
הולם את ערכיה של מדינת ישראל
תכלית ראויה
במידה שאינה עולה על הנדרש
הגבלת האוכלוסייה המבוגרת כהפליה אסורה
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
