הפורמליזם המשפטי:
סברה מקובלת היא כי קיים קשר ניגודי בין פורמליזם לערכים, במאמרו של דניאל פרידמן, מבטא המחבר את הניגודיות לכאורה שיש בין הגישה הפורמליסטית בה מצופה מהשופט לפרש חוקים באופן דייקני המסמל אטימות וקשיחות, במקרה שלפנינו נקטו שופטי בית המשפט העליון בגישה פורמליסטית כמעט טהורה כשהגיעו להחלטה פה אחד לבטל את תעודת המחלה הגורפת שנתן משרד הבריאות לשוהים בבידוד ללא תסמיני נגיף הקורונה, בעקבות הימצאותם בקרב חולה קורונה מאומת.
"אך כאמור אקטיביזם שיפוטי עשוי להשתקף בשורה ארוכה של תחומים, לרבות בתחום הרחב של פרשנות, בין שמדובר בפרשנות חוקים, תקנות, צווים, חוזים או צוואות, הכלל היסודי הוא שכאשר הטקסט הוא ברור, אין לשופט כרגיל כל שיקול דעת, ועליו ליישם אותו כמות שהוא"[1]
בהתאם לאמור לעיל, הכלל הוא כי במצב שהחוק כתוב באופן ברור, אין לשופט שיקול דעת, האם כך הדבר במקרה שלפנינו? או שבחירת השופטים להסתכל על לשון החוק בגישה פורמליסטית טהורה יצרה מצב שההכרעה מוטה לטובת המעסיקים?
"בהקשר זה, מפרטים העותרים וטוענים כי עובד "חולה" לעניינו של חוק דמי מחלה, הוא עובד שסובל ממחלה קונקרטית כלשהי, כמשמעה באותו חוק. חוק דמי מחלה מגדיר "מחלה" כ"אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי" (ראו סעיף 1 לחוק). יתרה מכך: החוק מקנה זכאות לדמי מחלה, בהתאם לתנאיו, רק לעובד "שנעדר מעבודתו עקב מחלה""[2] ובכך מצודדים בגישת הפורמליזם.
