בשנים האחרונות הולך וגובר השיח בישראל ובעולם אודות הצורך בשמירה על איכות הסביבה. ההכרה הגוברת והולכת בצורך החיוני בשמירה על איכות הסביבה באה לידי ביטוי, בין היתר, גם בפעולות חקיקתיות שנוקטות המדינות על מנת לשמור על איכות הסביבה. למרבה הצער, בקשר לחקיקת איכות הסביבה מדינת ישראל מפגרת שנים רבות אחרי מדינות אירופה, הנחשבות למדינות החלוצות בחקיקת חוקי איכות הסביבה. עם זאת, ניכר כי בשנים האחרונות מדינת ישראל עושה צעדים חשובים בדרך לשמירה על איכות הסביבה, והכנסת מחוקקת חוקים שנועדו לשמור על איכות הסביבה.
אחד הנושאים המרכזיים הנוגעים לאיכות הסביבה, הוא נושא המחזור. בנושא זה יש בישראל מספר חוקים, שכל אחד מהם עוסק בסוג מסוים של פסולת הניתנת למחזור, כמו החוק להסדרת הטיפול באריזות העוסק באריזות[1], החוק לסילוק ומחזור צמיגים[2] העוסק במחזור צמיגים וחוק הפיקדון[3] העוסק במחזור מכלי משקה. הגישה הרווחת כיום בישראל היא גישת "אחריות היצרן", ומרבית ההסדרים שנקבעו בחקיקת המחזור עוסקים ביצרנים וביבואנים. החריג והתקדים לכך, הוא בחוק הפיקדון, העוסק גם בצרכן הפרטי, וקובע כי צרכן פרטי ישלם היטל מסוים בגין רכישת מכלי משקה עליהם חל החוק, שאותו הוא יהיה זכאי לקבל בחזרה בעת שהוא משיב את מכלי המשקה למחזור.
מבוא
הדילמה בקשר לאופן ההתמודדות
המסגרת הנורמטיבית בישראל
חוק הפיקדון
חוק להסדרת הטיפול באריזות
אחריות הרשויות המקומיות
משפט משווה
הגישה באירופה
הגישה הכללית בעולם
רגולציה כופה או תמריצים כלכליים – טענות בעד ונגד
הפרדה דיפרנציאלית
טענות נוספות
מדוע נבחרו דווקא הבקבוקים
דיון ומסקנות
סיכום
