מבוא
חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב- 2002, "חוק האומבודסמן" עבר בכנסת ב – 24.7.2002. החוק נכנס לתוקף כאשר ח"כ מאיר שטרית כיהן כשר המשפטים. כניסתו לתוקף של חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, ערכה זמן רב בדיוני וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. במהלך הדיונים הוצגו נתונים בנוגע לתלונות נגד שופטים וסטטיסטיקות של מספר התלונות המוגשות כל שנה לגופים שונים, בין הגופים ניתן למנות את מנהל בתי המשפט, נציב תלונות ציבור במשרד מבקר המדינה וגורמים נוספים. הצעת החוק נתקלה בראשית דרכה בהתנגדות נשיא ביהמ"ש העליון, אך מאוחר יותר הוחזרה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לבקשת שר המשפטים. החקיקה נמשכה בתיאום עם משרד המשפטים. מטרת חקיקת החוק הינה להסדיר את הקמתה של נציבות תלונות הציבור על שופטים (להלן – "הנציבות"). הנציבות התחילה לפעול ביום 1.10.03, כאשר הנציבה הראשונה שכיהנה הייתה השופטת בית-המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג – כהן.
תפקידה של הנציבות ע"פ החוק הוא לספק לכל אדם הרואה עצמו נפגע ממחדל או מעשה של כל שופט, כתובת אשר יוכל להפנות את טענותיו כלפי השופט. הנציבות מבררת את התלונות הציבור הנוגעות בהתנהגות של שופטים במסגרת מילוי תפקידם, כולל בדרך ניהול משפט על ידם וכן על מנת לברר עניין הנוגע להתנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו, תוך כדי איזון בין הגנה על איכות השירות שנותנת הרשות השופטת לציבור לבין הגנה על העצמאות השיפוטית. לאחר שהנציבות סיימה לברר את התלונה ולאחר קבלת משוב על התלונה, קיימת סמכות לנציב לתת המלצה בפני נשיא בית המשפט העליון ובפני שר המשפטים על הגשת תלונה לבית הדין המשמעתי לשופטים.