בישראל, כמו גם במדינות רבות אחרות, יש חקיקה העוסקת בחובת השוויון המגדרי בשוק העבודה. החקיקה הקיימת מטילה חובות לנהוג בשוויון בצורה פוזיטיבית תוך צמצום שיקול הדעת והפררוגטיבה הניהולית שיש למעסיק. הדעה הרווחת, שהיא אינטואיטיבית בעיקרה, גורסת כי ככל שנקבע בחקיקה חובות שוויון רבות יותר, בעלות היקף רחב יותר ושבצידן סנקציות מחמירות יותר, כך נצליח לקדם בצורה טובה יותר את השוויון המגדרי בשוק העבודה.
אולם ישנה גם גישה המתנגדת להתערבות רבה מידי של המשפט בקידום השוויון המגדרי בשוק העבודה, וגישה זו מצביעה על הבעיות שעשויות להתעורר בעקבות התערבות-יתר של המשפט בתנאי ההעסקה בשוק החופשי. לפי גישה זו, התערבות-יתר עשויה לפעול בסופו של דבר כנגד הנשים. החשש המרכזי הוא, כי אם יוטלו על המעסיק חובות מחמירות מידי בקשר לנשים המועסקות אצלו, הוא יעדיף שלא להעסיק נשים מלכתחילה, כדי שלא "להסתבך" עם שלל החובות המוטלות עליו על פי החוק. חשש נוסף הוא מכך, שמעסיקים רבים יפעלו למראית עין כמי שמקיימים את השוויון המגדרי, אולם בפועל הם ימשיכו לנהוג בפרקטיקות מפלות, כאשר אותן פרקטיקות מפלות יהפכו להיות מוסוות יותר וקשות יותר להוכחה. הגישה המתנגדת להתערבות-יתר של המשפט בקידום השוויון המגדרי מבוססת במידה רבה על הגישה הכלכלית למשפט, לפיה יש לצמצם ככל האפשר את התערבותו של המשפט בנעשה בשוק החופשי, מתוך הנחה כי כוחות השוק עושים את שלהם ויש בכוחם כדי למגר פרקטיקות פסולות.
מבוא
הפמיניזם הליברלי והפמיניזם החברתי
שוויון מגדרי בחקיקה הישראלית
טענות כנגד התערבות-היתר בכוחות השוק
דיון ומסקנות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
