פסק הדין שנבחר
ת"פ (ת"א) 31283-10-13 מדינת ישראל המחלקה לחקירות שוטרים נ' ניסו שחם, (פורסם בנבו, 24.04.18).
מבוא
אחת השאלות שהתעורר בפסק הדין, כמו גם במסגרת הערעור על פסק הדין, היא שאלת הפרשנות הראויה לעבירת המרמה והפרת אמונים של עובד ציבור, ובקשר ל"תזת הצבירה". תזה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום, ואומצה על ידי בית המשפט המחוזי, מנימוקים שונים. לעמדתי, וכפי שיובהר, יש לקבל תזה זו, אך לא רק מן הנימוקים שנמנו על ידי בית המשפט המחוזי, אלא מעצם הגדרתה של עבירת המרמה והפרת אמונים ככזו שנועדה להגן על הערך של שמירה על התנהלות תקינה במינהל הציבורי. תקינות זאת איננה יכולה להיבחן על רקע מעשה בודד, אךא רק על רקע דפוס פעולה מתמשך, ועל כן לדעתי תזת הצבירה היא חלק אינטגרלי מהעבירה.
תמצית ההכרעה הרלוונטית בפסק הדין והשאלות שיידונו
כנגד הנאשם, שכיהן בשורה של תפקידים בכירים במשטרה, הוגש כתב אישום שמחזיק שמונה פרשיות, וכולל שתי חטיבות: החטיבה הראשונה – חטיבת ניגוד העניינים. השאלות שעומדות להכרעה בחטיבה זו: הראשונה – האם ביצע הנאשם פעולות כלשהן בעניינו של השוטרות עימן ניהל קשרים אינטימיים מוסכמים עת היה מצוי בניגוד עניינים? השנייה – האם ניתן לקבל את התיזה המשפטית החדשנית לפיה הצטברות של "ניגוד עניינים שאינם פליליים", יכולה לעלות כדי עבירה פלילית אחת? החטיבה השנייה – חטיבת עבירות המין כלפי שוטרות.
מבלי להרחיב יתר על המידה בנסיבות המקרים הרבים שנדונו בפסק הדין, אציין רק את הכרעתו של בית המשפט השלום.
