הזכות לפרטיות מהווה את עמוד התווך של המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. יחד עם זאת, הזכות לפרטיות אינה הזכות היחידה במרקם החיים של חברה ומדינה, הזכות לביטחון אף היא הוכרה כזכות קרדינאלית במשפט הישראלי. הנחת היסוד הינה לכן, שהאינטראקציה בין שתי הזכויות, מהווה את אחת הסוגיות המורכבות לקיומם ערכי יסוד במשטר דמוקרטי ליברלי. בעבודה זו, נבחן את האינטראקציה בין שתי הזכויות ואיזונם כאשר מדובר בזכותה של המשטרה למלא כראוי את תפקידיה השונים באכיפת החוק ובתפיסת עבריינים, וכך לקדם את ההגנה על הביטחון האישי של התושבים והציבור, כאשר חלק אינטגרלי מפעולתה הוא ביצוע חיפוש על חשודים על מנת להגן על הציבור. ומצד שני, בזכותו של החשוד אשר במסגרת החיפוש נשללת ממנו הזכות לצנעת הפרט ופרטיות.
עבודה זו עוסקת בתפר בין שתי הזכויות הנ"ל, והיא מסתמכת על שתי הוראות דין מרכזיות להסדרתן של סמכויות האכיפה בדבר חיפוש. ההוראה האחת הנה פסד"פ (מעצר וחיפוש)[1] אשר הייתה המקור להסדרת חיפוש על חשודים עד לשנת 1996, וכעת היא משמשת כסמכות שיורית בחיפוש על גופו של חשוד. ההוראה השנייה היא חסד"פ (חיפוש")[2] אשר מסדירה את סמכויות החיפוש בגופו של אדם בחיפוש חיצוני או פנימי והן לקיחת דגימות מרקמות גוף האדם, אשר נועדו לשמש לראיות פורנזיות בחקירה. כל זמן שמדובר בחיפוש אשר אינו מצוי בחסד"פ (חיפוש), אז הוא ישאב את כוחו מהוראת פסד"פ (מעצר וחיפוש).
1. מבוא
2. פרק א': חיפוש גופני
2.1 חיפוש חיצוני
2.2 חיפוש פנימי
2.3 חיפוש על גופו של אדם
3. פרק ב': פסילת ראיות
3.1 דוקטרינת הפסילה הפסיקתית
3.2 פסילת ראיות עקב חיפוש שלא כדין
4. פרק ג': משפט משווה
4.1 ארצות הברית
5. סיכום ומסקנות
6. ביבליוגרפיה
