חלק ראשון- נסח טאבו
להלן פירוט המקרקעין והזכויות הרשומות בו, בנכס בו אנו מתגוררים, בהתאם להעתק נסח מרוכז מפנקס בתים משותפים, אשר מספרו 267044, והמצ"ב לעבודה זאת (להלן: "הנסח").
תיאור המקרקעין בהתאם לנסח: דירה בבית משותף בכתובת ויצמן 33, יטקובסקי אחים 36, בפתח תקווה, בגוש 6712, חלקה 623, תת חלקה 40, רשומה מכוח שטר צו רישום בית משותף.
חלקה של הדירה ברכוש המשותף הינו 138/7480. הדירה הינה בקומה 2, דירה מס' 10 ושטחה 138.23 מ"ר. הדירה כוללת מרפסת בגודל 18.76 מ"ר. כמו כן לדירה צמוד מחסן בשטח 4.55 מ"ר.
חלק שני- זכויות קנייניות
סעיף 3 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") קובע כי "חכירה" הינה למעשה שכירות של מקרקעין לתקופה העולה על חמש שנים, כאשר בהתאם לסעיפים 7 ו-8 לחוק נקבע כי כל עסקה במקרקעין, בכלל זה "שכירות" טעונה רישום ומסמך בכתב, פרט לשכירות קצרה שאינה עולה על 5 שנים, אשר אינה טעונה רשום ומסמך בכתב, בהתאם לקבוע בסעיף 79(א) לחוק.
בהתאם לזאת, הרי שחובת רישומה של זכות החכירה אצל רשם המקרקעין יוצרת זכות קניינית במקרקעין שתקפה כלפי כלל הציבור, אשרחורגת מגבולות המערכת החוזית בין הצדדים ויוצרת חובה כלפי כלל הציבור זאת לאור החובה ברישומה.
חלק שלישי- זכות "בת רשות"
בפרשת יהודאי, נפסק כי על אף שהמערערת אינה הבעלים של הדירה, הרי שנסיבות המקרה הייחודיות מעניקות לה מעמד של "בר רשות", שאינו ניתן לביטול בימי חיה, וזאת לאור פרשנות המערך החוזי בין הצדדים והפרת חובת ההגינות והאמון של המשיבה כגוף ציבורי "דו מהותי". סעד זה הוענק על אף שהערעור נסב סביב שאלת הבעלות ולא הועלתה טענה של מעמד "בר רשות", תוך הפעלת החריג לכלל לפיו בית המשפט לא יפסוק סעד שלא התבקש לו, כאשר נקבע כי ההצהרה לפיה המערערת היא "בת רשות" מתיישבת עם מטרת התביעה.
