שאלה מס' 2
א. יוסף רכש את הזכויות בשנת 1975, לאחר שכבר אושרה התוכנית לבנייה של עד 10% משנת 1963 ולאחר שכבר נבנה על החלקה בית בשטח של 100 מ"ר בהתאם לתוכנית, ולכן הוא לא יחויב בהיטל השבחה בגין תוכנית זאת. לגבי התוכנית משנת 1974, היא הגדילה את זכויות הבנייה ל-12%, אולם לא נתון כי הוא בנה בהתאם לתוכנית החדשה. "השבחה" לפי התוספת השלישית לחוק התו"ב היא עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג", ולכן גם אם יוסף לא בנה בפועל לפי התוכנית הוא עשוי להיות מחויב בהיטל השבחה בגין אישור התוכנית המשביחה לכשעצמה, אולם מועד החיוב בפועל הוא בעת המימוש.
שאלה מספר 3
דוגמה אחת: פסק הדין בעניין בני אליעזר. פסק דין זה עסק במקרה שבו היו שתי מחזיקות במשותף במגרש אחד, עליו היו בנויים שני בתי מגורים, לכל אחד מהמחזיקות, עם קיר משותף. אחת מהמחזיקות הגישה בקשה לוועדה המקומית להקמת בניין בן 5 קומות על מחצית המגרש השייך לה. המחזיקה השנייה התנגדה, בטענה כי הגג של שתי הדירות הוא רכוש משותף, שלא הוצמד לאחת הדירות, ולכן אין למבקשת זכויות קנייניות לבנות על הגג. מקרה זה ממחיש את המתח שבין דיני התכנון והבנייה לבין דיני הקניין, מאחר וההתנגדות לא הייתה בעילה תכנונית, אלא בעילה קניינית.
שאלה מספר 4
בפרשת אדם טבע ודין נאמר על ידי בית המשפט העליון כי דיני התכנון והבנייה מבוססים על שני עקרונות, האחוזים זה בזה: עיקרון השקיפות ועיקרון שיתוף הציבור. עקרונות אלה באים לידי ביטוי בחובה לפרסם תוכניות שהרשות מבקשת להחיל על המקרקעין, ונובעת מהן החובה לאפשר לציבור להגיש את התנגדויותיו לתוכנית. בית המשפט קבע כי ישנה חובה להפקיד תוכנית מתאר, לפרסם את דבר ההפקדה, ולתת לציבור הזדמנות להגיש התנגדויות לתוכנית המתאר.
