בעבודה אבחן את מהותה של טענת הנאשם בהליך פלילי למחדלי חקירה בעניינו. הטענה למחדלי חקירה מתייחסת לפעולות חקירה מסוימות שלעמדת הנאשם ניתן וצריך היה לבצע בעניינו ולא בוצעו. הטענה למחדלי חקירה היא אם כן מקרה פרטני של הטענה הכללית לפגמים בחקירה. הטענה לפגמים בחקירה יכולה לכלול גם פגמים אקטיביים, כמו שימוש אקטיבי בתחבולות חקירה פסולות, והטענה למחדלי חקירה מתמקדת בפגמים פסיביים, וכך שגורמי החקירה לא ביצעו פעולות חקירה מסוימות שניתן היה לנקוט.
בעבודה אראה כי הטענה למחדלי חקירה יכולה להתבסס על שני היבטים: האחד, ההיבט הראייתי, שבו טוען הנאשם כי אילו היו ננקטות פעולות חקירה מסוימות היה בכך כדי לשנות את התוצאה לטובתו בפן הראייתי. השני, ההיבט שאותו אכנה "ההיבט הערכי", שבו טוען הנאשם כי לאור המחדלים בהתנהלותה של הרשות יש לבטל את ההליך הפלילי בעניינו. מדובר בשני היבטים שונים, שאינם חייבים להתקיים במקביל. ההיבט הראייתי איננו בוחן את חומרת התנהלותה של הרשות לכשעצמה, וגם אם הרשות נהגה כראוי עדיין יכול באופן עקרוני הנאשם לטעון כי אילו היו מבוצעות פעולות חקירה מסוימות הדבר היה מסייע לו בפן הראייתי. ההיבט הערכי לעומת זאת כלל איננו מתמקד בשאלה האם הנאשם ביצע את העבירה או לא, אלא בשאלה אחרת, והיא האם הפגם שנפל בהתנהלות הרשות הוא חמור במידה כזאת שמצדיק את ביטול ההליך הפלילי. ההיבט הערכי מוכר כטענת ההגנה מן הצדק.
מבוא.
פסק דין נחמני
מחדלי חקירה וטענת ההגנה מן הצדק
שני ההיבטים של הטענה למחדלי חקירה
ההתייחסות של בתי המשפט לטענה למחדלי חקירה
היישום בפסק דין נחמני
דיון ועמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
