1. פמיניזם ליברלי מתמקד באפליה הגלויה שבין גברים לנשים. ושואפת ליצור שוויון מלא בין גברים לנשים, מתוך יחס שווה בין שווים. למשל בזכויות הפרט וזכויות החירות, כגון מתן שכר שווה לעובד ולעובדת באותה עבודה עצמה ללא התחשבות בשוני המגדרי. הגישה הליברלית לא רואה בעין יפה התייחסות מיוחדת לזכויות נשים מתוך הכרה בשוני שלהן מגברים, מה שנהוג לכנות כאפליה מתקנת, שכן התייחסות שכזו בחקיקה או בהסדרים, מנציחה את השוני בין המינים. פמיניזם רדיקלי, מתמקד באפליה הנסתרת בין גברים לנשים. נקרא גם פמיניזם תרבותי והוא שואף לתקן את הפערים החברתיים והתרבותיים שמוטמעים בחברה בשוני שבין גברים לנשים. פערי כוח ושליטה גברית היסטורית, שיצרו מצב לפיו הנשים בחברה נמצאות בעמדה נחותה למרות הניסיונות לתקן את הדבר בחקיקה ובהסדרים משפטיים. הפמיניזם הרדיקלי מתייחס במפורש לנושאים הנובעים מהשוני שבין המינים כגון הטרדה מינית, ושואף ליצור יחס שווה בין שונים מתוך הכרה בשוני המובנה בין גברים לנשים, והרצון ליצור מהפך תרבותי שנובע ראשית מהתפיסה בכישוריהן וביכולתם של נשים.
2.
א. ניתן לזהות אפליה ולהגדירה באמצעות הגדרה של המונח שוויון. בעבר התפיסה הייתה של שוויון פורמלי ולא שוויון מהותי. שוויון פורמלי מאפשר יחס שונה לשונים כאשר קיים שוני שהוא רלוונטי. יחד עם זאת מכיוון שבעבר אמת המידה הגברית נתפשה כאמת המידה הקובעת, כלומר נשים היו צריכות להתאים עצמן לאמת המידה הגברית. ממילא אישה בהריון אינה יכולה להתאים בשום אופן לאמת המידה הגברית (מבחינה פיסית גבר אינו יכול להיות בהריון), ועל כן ניתן לסווג אישה בהריון כשוני שהוא רלוונטי ומצדיק התייחסות שונה.
ב. התייחסות אל הגבר והאישה בפרשיית אונס כפרטים שווי זכויות, תוך התעלמות מההקשר החברתי של התופעה, מקשה על נשים להוכיח בבית המשפט את התנהגותן באירוע. בתי המשפט אשר מתייחסים בכל תיק אל האישה כאל פרט שווה לגבר שלו מוענקות כל הזכויות מכוח השוויון הפורמלי, מתקשים להבין תופעות כגון אי ניסיון לבריחה של הנאנסת או השתהות ארוכה בסיפור המעשה לקרוביה ולמשטרה.
