חלק 1
יש לבחון האם נכרת חוזה בין הצדדים. במידה וכן, תוכל לאה לתבוע פיצויים בגין הפרת חוזה על ידי ראובן, מכוח הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהערותיו של עורך דינה לטיוטה, מיום 7.4.20, או מכוח הדין הכללי לגבי פיצויים בגין הפרת חוזה.
לפי פרק א לחוק החוזים[1], חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הצעה היא פנייה שיש בה גמירות דעת ומסוימות (סעיף 2 לחוק החוזים), וקיבול היא הודעת הניצע המקבל את ההצעה, כאשר יש בהודעה כדי להעיד על גמירות דעת של הניצע (סעיף 5 לחוק החוזים). לגבי עסקה במקרקעין, יש דרישה נוספת, לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין[2], הקובע כי התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. הוראה זו מתיישבת עם סעיף 23 לחוק החוזים, הקובע כי חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים – ובקשר לעסקה במקרקעין יש צורה מסוימת על פי חוק לתוקפו של ההסכם – בכתב. לאור האמור לא ניתן לומר שנכרת חוזה בפגישה שבין ראובן ללאה בפברואר 2020, למרות שהיו באותה פגישה הסכמות בעל פה, מאחר והתחייבות לעסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, ומסמך שכזה לא היה באותה פגישה.
חלק 2
שאלה ראשונה:
סעיף החוק שנבחר: סעיף 14 לחוק החוזים.
ראובן רכש משמעון דירת מגורים. במהלך המשא ומתן בטרם נכרת החוזה ציין ראובן בפני שמעון כי הוא מעוניין בעסקה כי הוא סבור שערך הדירה עתיד לעלות בשל תכנית לבניית שטחי ציבור במגרש הסמוך שאמורה להיות מאושרת בקרוב. שמעון ידע באותו זמן, בעקבות בירור שערך שכן אחר בבניין המקורב לשמעון, כי כנראה התוכנית לא תאושר בסופו של דבר, אולם לא גילה דבר זה לראובן. לאחר שהחוזה נכרת, נודע לראובן כי התוכנית לא תאושר, וכי שמעון ידע על כך במועד כריתת החוזה.
