חובת הגילוי בדיני החוזים

מטרתה של עבודה זו היא לבחון את היקף חובתו של צד לעסקה מסחרית לגלות לצד השני, במהלך מו"מ לקראת כריתת הסכם,  כל מידע רלבנטי הידוע לו.

חובת הגילוי במהלך המו"מ לקראת כריתת חוזה מעוגנת בעיקר בסע' 12א ו – 15  לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 ובסע' 16 לחוק המכר התשכ"ח-1968. כפי שיובהר להלן, עקרונית: מהותה של הדרישה לגילוי היא חיוב כל צד לפעול באופן מתחשב בצד השני ולשתף אתו פעולה על מנת להוציא לפועל את העסקה, שהיא המטרה המשותפת של הצדדים. הפסיקה קבעה כי חובת הגילוי היא חובה  אשר על פי הנסיבות, ניתן היה לצפות לכך שאדם המנהל מו"מ יגלה אותן לצד השני. מטרת ההוראה הנ"ל היא הבטחת חיי מסחר הוגנים, תוך מתן הגנה  על הצד המצוי בעמדת נחיתות אינפורמטיבית. מצד שני, אין כוונה כי עפ"י החובה הנ"ל צד למו"מ ידאג לאינטרסים של הצד השני  על חשבון האינטרסים שלו. ההנחה היא, שכל צד אומנם דואג לאינטרס שלו עצמו, אך עליו לעשות כן באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים. הוראה זו של הפסיקה היא עמומה והקושי העיקרי מתמקד בשאלה איפה עובר קו הגבול בין מידע שחלה עליו חובת גילוי ובין מידע שיש בו משום פגיעה באינטרס העצמי, ולכן אין חובה לגלותו.  את קו גבול זו תנסה העבודה לבחון.

חלק ראשון: חובת הגילוי – הפן התיאורטי

חובת הגילוי כנגזרת של חובת תום הלב בדיני החוזים

לעקרון חופש החוזים פן כפול: חופש ההתקשרות, אשר הוגדר במשפט הישראלי  כ"זכות יסוד חוקתית",[1]  וחופש העיצוב, שהינו  החופש לקבוע את תוכן החוזה.

מבוא

חלק ראשון: חובת הגילוי – הפן התיאורטי

חובת הגילוי כנגזרת של חובת תום הלב בדיני החוזים

חובת הגילוי בדיני החוזים היא תוצר של חובת עקרון תום הלב

האם חובת הגילוי היא אלטרואיסטית

אי גילוי מול אי אמירת אמתהיקף  חובת הגילוי

חלק שני: חובת הגילוי בקטגוריות שונות של צדדים

חוזים המאופיינים בפערי כוחות

חובת הגילוי מכח יחסי הצדדים

חובת הגילוי בין צדדים שווים לעסקה

חובת הגילוי בחוזה מסחרי בעניינים שהצד האחר יכול היה לגלות בעצמו

חלק ג': אופן ישום חובת הגילוי בביה"מ הדיוניים

סיכום