שנת 2016
לעניין הכנסותיה של מיכל מעבודתה – הכנסה זו ממוסה בהתאם להוראת סעיף 2(1) לפקודה[1], ובשיעורים של הכנסה מיגיעה אישית, הנמוכים מהכנסה פסיבית לפי ס"ק אחרים הכלולים בסעיף 2. בקשר לסכום ששולם בשנה הקודמת לשנה בה ניתן השרות, הרי שככלל, ובהתאם להוראת סעיף 6 לפקודה, המס יוטל בכל שנת מס בגין ההכנסה באותה שנה, מבלי להידרש לשאלה מתי ניתן השרות. אמנם, סעיף 8א לפקודה עוסק בעבודה מתמשכת, וקובע את האפשרות לפצל את תשלום המס לפי אומדן של ביצוע העבודה בכל שנה, אך נראה כי אין זה המצב בעניינינו, שכן לא נתון כי מדובר בעבודה מתמשכת, אלא בעבודה שכולה אמורה להתבצע בשנת 2017.
בכל הנוגע לשי שהעניק הלקוח – ככל שיוגדר כרווח הון, הוא יהיה פטור ממס, בהתאם להוראת סעיף 97(א)(5), במידה ושוכנע פקיד השומה כי ניתנה בתו"ל. אך ככל הנראה לא ניתן יהיה להגדיר כרווח הון, שכן הרווח לא הופק כתוצאה ממכירת נכס כלשהוא, ויש לדון האם מדובר בהכנסה החייבת במס. על פי הפסיקה הישנה, המבוססת על המשפט האנגלי, ניתן משקל רב לתורת המקור, ולבחינת הפוטנציאל המחזורי של ההכנסה. לפי מבחן זה, נראה כי לא ניתן לסווג את השי בעניינינו כהכנסה חייבת, שכן אין לה פוטנציאל מחזורי. אך בפסיקה כיום ננטש מבחן המקור לטובת מבחני התמורה ומידת הקשר לפעילות העסקית של הנישום[2]. בעניינינו, ניתן להעלות טענות לכאן ולכאן, מאחר ואמנם השי ניתן בגין השירות, אך הוא ניתן בנוסף לשכה"ט וספק אם ניתן להגדירו כתמורה. גם לגבי המבחן של מידת הקשר לפעילות השוטפת, יש לבחון האם מקובל לתת מתנות כאלו. ככל שיוכרע כי מדובר בהכנסה חייבת, מקור החיוב הוא כקבוע בסעיף 2(1) לפקודה.
