שאלה מס' 1
על-פי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 (להלן: "החוק") החל מחודש יולי 2016, בני זוג שנתגלע ביניהם סכסוך בנושאים שיפורטו, חייבים להגיש בקשה לישוב סכסוך ליחידות הסיוע בטרם יגישו תביעה בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. עם הגשת הבקשה חלה תקופה של עיכוב הליכים ודני ודנה מנועים במשך תקופה מסוימת להגיש בקשות או תביעות לערכאה משפטית. יצוין בהערת אגב, כי כל בני זוג רשאים לפנות ליחידות סיוע לא רק במקרים של גירושין אלא גם במקרים של סכסוכים אחרים, כגון: יחסי ממון, מזונות, אבהות וכן הלאה.
בהתאם להוראות החוק, אם לאחר קיום הפגישות עם יחידת הסיוע לא הגיעו הצדדים להסכמה והם אינם מעוניינים להמשיך בהליך חלופי, אז הצד שהגיש את הבקשה לישוב סכסוך רשאי לבחור האם הסכסוך יתברר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. כלומר, דני שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך רשאי לקבוע מי הערכאה שתידון בסכסוך בינו ובין דנה ובאילו עניינים ידונו.
שאלה מס' 2
עקרון הסמכות הנמשכת מורה, כי במקום שבו מכריעה אחת משתי הערכאות בעניין מסויים תוך שימוש בסמכות מקורית, תמשיך אותה ערכאה ותחזיק בסמכות להכריע בהתדיינות נוספת שתהיה בין בעלי הדין באותו עניין.[1]
עקרון זה חל כאשר מדובר בנושא שנמצא בסמכות מקבילה של ביה"ד הדתי ובית המשפט לעניני משפחה, והוא בא לשמר את סמכות השיפוט בהתדיינויות עתידיות. אולם, יש לכך מספר תנאים שנקבעו בפסיקה: האחד, ההחלטה המקורית ניתנה לאחר בירור ושקילה, והיא משקפת הליך של דיון משפטי שבמהלכו נשמעו או הוגשו טיעוני הצדדים, ונקבעו ממצאים ונתקבלו הכרעות. השני, הסוגיה המאוחרת קרובה במידה מספקת לזו המקורית עד כי נשמר צביונו המתמשך של הענין המצדיק שיבה אל הערכאה שעסקה בו לראשונה, בשל החשש מסיכול ההכרעה המקורית..
