בעבודה אבקש לבחון את היחס בין שאלת חלוקת המשמורת והשהות בין ההורים לבין שיעור החיוב במזונות שיחול על ההורים. כידוע, לפני מספר שנים ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון בפרשת פלונית, שבו קבע בית המשפט העליון כי שני ההורים חבים בשווה במזונות ילדיהם בגילאים 6-15. פסק דינו של בית המשפט העליון מבוסס על עמדת המשפט העברי ועל פרשנות חלופית שנתן ביהמ"ש העליון לתקנת הרבנות הראשית. במחקרים שנעשו לאחר הלכת פלונית נטען כי יש הבדלים בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים בשאלת ההתחשבות בשני פרמטרים שנקבע בפרשת פלונית שיש להתחשב בהם: א. חלוקת השהות בין ההורים. ב. יחס ההכנסות ביניהם. נטען כי בתי הדין הרבניים אינם מתחשבים בחלוקת השהות ואינם מתחשבים בשכר האם. בעבודה אבקש להציג תיאוריה שונה, לפיה בתי הדין כן מתחשבים בחלוקת השהות, והדבר אף עולה ממקורות קדומים של המשפט העברי, אבל עדיין יש הבדלים בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית דין הרבני מבחינת האופן שבו יש להתחשב בחלוקת השהות וכיצד חלוקת השהות משפיעה על החיוב במזונות. כפי שאראה להלן, אופן ההתחשבות בחלוקת השהות יכול להיות שונה והפוך לחלוטין, בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני. אציע, כי יש לאמץ את גישתו של בית הדין הרבני, גם מהטעם שלדעתי מדובר בגישה ראויה ושוויונית יותר, וגם על מנת לקדם אחידות בפסיקות של הערכאות המקבילות.
מבוא
ניתוח המצב המשפטי הקיים
משפט השוואתי
שיקולים נורמטיביים – המלצות על דין ראוי
סיכום, מסקנות ואינטגרציה
רשימה ביבליוגרפית
