המאורע שהתרחש הינו של שגיא ודלית, האחד נהג מכלית דלק והשנייה נהגת משאית כבדה הגוררת מכולות. נפנה תחילה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "הפלת"ד"), הקובע בס' 8 'ייחוד עילה', הקובע כי אדם בעל עילה לפי הפלת"ד אינו בעל עילת תביעה ע"פ פקודת הנזיקין (להלן:"הפקודה"). לפיכך, נפנה תחילה לבחון האם המאורע הינו 'תאונת דרכים' (להלן:"ת"ד"). ננתח באמצעות סע' 1 ('הגדרות') לפלת"ד, יחד עם הפסיקה, ולפי רע"א אררט, הקובע כי ת"ד דורשת 6 יסודות מצטברים: מאורע, אשר קרה, שבו קרה לאדם נזק גוף, אכן נגרם נזק גוף לשגיא ודלית, עקב, שהינו 'מבחן סיבתי' בין השימוש ברכב לנזק, ונבחן זאת ע"י קשר סיבתי (להלן:"קש"ס") עובדתי, שהינו כמחולל הנדרש לקרות התוצאה (כסיבה בלעדיה אין), ומשפטי, הנבחן ע"י 'מבחן הסיכון' (קרי, קשר של סיכון בין רכיבי ההגדרה, שהינם שימוש ורכב מנועי) וע"י 'מבחן השכל הישר' (עד כמה תרם המחולל, נסיעה ברכב, לתוצאה שהתרחשה), שימוש, המעלה את 'מבחן הייעוד', קרי מהו שימוש? ברכב מנועי, כרכב מכני, וכן 'שימוש ברכב מנועי' זכה להגדרה (תיקון מס' 8 לחוק), שהינה כרשימה סגורה של מקרים. יש להכיר כאן בהשתנות מפרשנות מרחיבה לתחולת רשימה סגורה (רע"א פלוני, פס' 18-20), וזאת נפריד ע"י הגדרת "שימושי לוואי", שהינם כפעולות אקראיות, "הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימוש העיקרי... אמצעי עזר ופעולות נלוות, הדרושים להגשמת ייעודו של הרכב (רע"א פלוני, פס' 14, המצטט מפ"ד שולמן), למטרות תחבורה, קרי כתחבורה יבשתית. הנטל להוכחה כי זוהי ת"ד הוא על התובע. מעבר לאמור, קיימות חזקות המגדירות ת"ד במקרים מסוימים, המוגדרים בפלת"ד בס' 1, והינם: התפוצצות/ התלקחות של הרכב עקב רכיב ברכב, פגיעה ברכב חונה במקום אסור לחנייה, ומאורע משימוש בכוח המכני של הרכב ללא שינוי ייעודו כרכב.
נטל ההוכחה על הטוען לכך. חריג לת"ד קיים במעשה מכוון שנעשה לגרום נזק לגוף/ רכוש אדם, וכי הנזק נגרם מהמעשה ולא מהשפעתו על הרכב. נפנה כעת לניתוח המאורע. הניתוח מבוצע לפי המודל החדש (בשונה מהגישה המסורתית/ קלאסית, נבחן את ההתרשלות, ההתנהגות שגרמה לנזק, דרך 'מבחן הצפיות', ורק לאחר-מכן את חובת הזהירות, וכן שיקולי מדיניות (ע"א פלוני).
