גלובל ישראל-טקניון צרעה מגנלי ש.מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה העוסקת בייצור ובשיווק של ריהוט משרדי, ציוד נלווה ומתקני ספורט. ענבל הראל (להלן: "התובעת") החלה לעבוד אצל הנתבעת בתאריך 8.1.12 כאשת מכירות בחטיבת הריהוט תחת ניהולו של סמנכ"ל המכירות, יוסי ורד. בתאריך 16.6.12 הודיעה לו התובעת שהיא בהיריון. בתאריך 19.6.12 נשלחה לביתה של התובעת הזמנה לשימוע לפני פיטורים, אשר נועד להתקיים בתאריך 28.6.12 במשרדי הנתבעת. בהזמנה זו צוין כי ככל שאין ביכולת התובעת להגיע למשרדי הנתבעת, ייערך השימוע בביתה. כאשר פנייתה של התובעת לבטל את הזימון לשימוע נדחתה היא הגישה בתאריך 27.6.12 בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני נגד פיטוריה. בדיון אשר התקיים בתאריך 5.7.12 הסכימו הצדדים לאחד את הדיון בבקשה לסעד זמני עם הדיון בתובענה העיקרית. בנוסף, מספר ימים לפני הדיון, נשלחה לתובעת הודעת פיטורים.
השאלה המשפטית הניצבת בתיק זה היא האם התובעת פוטרה מעבודתה מחמת הריונה?
לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית הדין כי פיטורי התובעת במועד בו בוצעו היו מחמת הריונה, והליך הפיטורים בוצע בחוסר תום לב ובניגוד לדין. בנוסף נקבעו פיצויים לתובעת, כאשר בעת פסיקת הפיצוי הממוני נלקחה בחשבון חובתה של התובעת לפעול להקטנת הנזק בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק החוזים-תרופות.[1] ההנמקות אשר הביאו להחלטה היו שראשית, סדר הזמנים של הליך הפיטורים מצביע על קשר בין הודעת התובעת על היותה בהיריון, להחלטה המידית על פיטוריה. הסיבה שיוסי ורד פעל במהירות על מנת לפטר את התובעת היה הרצון להשלים את ההליך טרם תשלים התובעת את ששת חודשי עבודתה ויחולו הוראות חוק עבודת נשים,[2] המונעות מהנתבעת לפטרה ללא היתר מהממונה במשרד הכלכלה.
