עבודה זו עוסקת בזכותו של הפרט לשמור על פרטיותו וצנעת חייו, במישור החיים הציבורי, ובייחוד במישור התעסוקתי, הן מההיבט המוסרי והן מההיבט המשפטי. בעבודתי, אדון במתח שבין מספר זכויות יסוד, היוצרות את מאבק הכוחות ביחסים שבין עובד למעביד, כמו זכות לפרטיות ולחופש הביטוי, אל מול הזכות על קניינו הפרטי של אדם- של המעסיק, במקרה הנדון. לבסוף, אביא נקודת מבט של זכויות אלו בעולמנו כיום וכיצד הן עלולות להתבטא בעתיד, בשימוש הגובר ברשת האינטרנט לצרכים בסיסיים בחיי היום-יום, באופן המחייב התערבות אקטיבית של החוק בכינון מדיניות ברורה ותקפה לזמנים שונים. מדיניות שכזו ראוי שתיתן משקל נכבד ליידוע העובד באפשרות להתחקות אחר שימושיו באמצעי העבודה, לרבות תכתובות מייל וגלישה אינטרנטית לצרכים שונים, באופן מידתי, שאינו פוגע באיזון שבין הסכמה מדעת לבין הצורך בפרנסה.
הזכות לפרטיות היא חוק-יסוד במדינת ישראל, לפיו: (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו; (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו; (ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו; (ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו[1]. חוק-יסוד נבדל מחוק רגיל בשלושה היבטים: במעמדו, בתוכנו ובצורתו, על כך בהמשך. השופט גרוניס כתב על הזכות לפרטיות ולצנעת חייו של הפרט כך: "שתי פנים לה לזכות הפרטיות הנזכרת בסעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מבוא
1. על הזכות לפרטיות
2. בין "הזכות לפרטיות" לבין "הזכות לדעת"
2.1. בג"צ "קול העם"
2.2. בג"ץ מ.י.ל.ן. נ' רשות השידור
3. מתח בין זכויות: פרטיות במקום העבודה
4. הזכות לפרטיות- מבט לעתיד
5. סיכום
ביבליוגרפיה
