משפט העבודה מגדיר את זכויותיו של העובד במקום העבודה, וקובע את האיזון הראוי בין האינטרסים של העובד לאינטרסים של המעביד. במהלך השנים, ובעיקר בעקבות המהפכה החוקתית בשנת 1992, עבר משפט העבודה שינויים רבים, הנוטים באופן מובהק לטובת העובד, והרחיב ועיגן את זכויותיו של העובד.
משפט העבודה הושפע במידה רבה מהבנת פערי הכוחות המתקיימים בין העובד למעביד. פערים אלו מציבים את העובד בעמדה "חלשה" אל מול המעביד ה"חזק", ובשל פערים אלו נפגם כוח המיקוח של העובד אל מול המעביד. פערים אלו נובעים ממגוון סיבות, אשר הפתרון להם איננו מצוי במסגרת משפט העבודה, וספק הוא האם ישנו פתרון אשר יכול לצמצם לחלוטין את פערי הכוחות הללו.
פערי הכוחות הללו עלולים לבוא לידי ביטוי לא רק בסוגיות אשר מלכתחילה הינן נתונות לשינוי במהלך תקופת העסקה, כי אם גם בסוגיות עליהן הוסכם באופן ברור ומפורש במסגרת חוזה העסקה. בשל פערי הכוחות, יכול המעביד לקבוע במסגרת החוזה תנאים והגבלות על העובד, אשר העובד, בהיעדר כוח מיקוח חזק, נאלץ להסכים להם בעל כורחו. משפט העבודה עושה מאמץ למזער ככל הניתן את הפערים הללו, וזאת באמצעות חקיקתם של חוקי מגן המונעים את שלילתן של זכויות מסוימות, חרף העובדה כי העובד הסכים לשלילת הזכויות במסגרת חוזה העסקה.
יחד עם זאת, חוקים מסוימים במשפט העבודה ו/או הוראות נורמטיביות שונות אינן זוכות ל"מעמד" קוגנטי, והינן דיספוזיטיביות. בנוגע להוראות אלו יכול המעביד בנקל לנצל את הכוח המצוי בידיו אל מול העובד על מנת לשלול ממנו את זכויותיו.
א. מבוא
ב. חוסר שוויון בין העובד למעסיק
ג. מסגרת חוקית: חוק הגנת השכר וחוק פיצויי פיטורים
ד. מענה לשאלת המחקר
ו. רשימה ביבליוגרפית
