"לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו."[1] [2]
הבחירה לפתוח בציטוט מן החקיקה בדבר זכויות הפרטיות של האדם היא חשובה מאוד ומהווה נדבך מרכזי בכל הקשור ליחס של נושא הפרטיות אל מול הזכויות הקנייניות של המעסיקים ,דבר מתנגש שמוביל למחלוקת מסוימת, אם כי ברור שיש לשאול את עצמנו שאלות רבות עוד קודם לשאלת פתרון נושא זה אם הוא קיים בכלל.
מחובתנו להסיק מסקנות בכל הקשור לשאלת הפרטיות במקומות העבודה ועד כמה הפגיעה בעובד באה על חשבון המעסיק ולהפך. בעבודה זו אדון במספר גורמים שנראים רלוונטיים והכרחיים לעבודה בפער הקיים בפרטיות, זכויות מעסיקים במקרו ובמיקרו ועוד.
כדי לבחון, גם אם על קוצו של יוד, את הנושא הזה עלינו להסתכל במרחב גדול יותר על הזכות לפרטיות למשל. הזכות לפרטיות הוכרה באופן מאוד מובהק כזכות יסוד חוקתית במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[3].
נוסיף למה שהוזכר לעיל כי האיסור על פגיעה בפרטיות של אדם מעוגנת בחוק להגנת הפרטיות הוא חוק הגנת הפרטיות משנת 1981.[4]
אפשר לומר כי כאשר אנחנו מדברים על הגנת הפרטיות של אדם או עובד, אין זה משנה, במקרה דנן, במקום העבודה, זה אמור להתחלק לכמה קטבים. ראשיתו של דבר, תישאל השאלה מהי הזכות של המעסיק לבחון במה מתעסק העובד שלו במהלך שעות העבודה.
פרק א' – מבוא
פרק ב' – השקפת עולם
פרק ג' – זכויות וחובות בדיני עבודה
פרק ד' – דגשים ודוגמאות ליחסי עובד-מעביד
פרק ה' – רצוי ומצוי מול העולם
פרק ו' – סיכום
ביבליוגרפיה
