דוקטרינת הרמת המסך שבדיני החברות מהווה חריג לאישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובהתקיים התנאים הקבועים במסגרת דוקטרינה זו ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה באופן אישי. מאחר ומדובר בעילה שמהווה חריגה מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובעילה שיש לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת, נקבע כי יש אין ליישם אותה באופן גורף, אלא בזהירות ורק במקרים חריגים. בצד הגישה המחמירה בבתי המשפט האזרחיים, בבית הדין לעבודה התפתחה גישה מקלה יותר בקשר להרמת מסך בתביעה של עובד כנגד מעבידו. בית המשפט העליון קבע כי לאור המאפיינים הייחודיים של יחסי העבודה יש להקל בתנאים להרמת מסך ההתאגדות בתביעה של עובד כנגד המעביד. בעבודה אבחן מה המשמעות של הקלה זו בבית הדין לעבודה, והאם היא ראויה. בפרק הראשון אבהיר מהי הרמת מסך, מה הבסיס בחוק להרמת מסך, ואציג את חוסר הבהירות בקשר לעילה זו הנובע מההיסטוריה החקיקתית שלה. בפרק השני אציג בקצרה את הכללים לעניין הרמת מסך בבתי המשפט האזרחיים. בפרק השלישי אציג את גישתו המקלה של בית הדין לעבודה בקשר להרמת מסך בתביעה של עובד, ואסקור מקרים שונים בהם יושמה הגישה המקלה בבתי הדין לעבודה. בפרק הרביעי אציג את עמדתי לפיה יש חשש מפני חריגה של בית הדין לעבודה מהתנאים שנקבעו בחוק לעניין הרמת מסך, וכי יש להכפיף את הרמת המסך כנגד המעביד לבחינת האפשרות להיפרע מקופת הכינוס בהליכי חדלות פירעון של החברה.
מבוא
הרמת מסך
העילות להרמת מסך
הרמת מסך בבית הדין לעבודה
סיכום, מסקנות ודיעה אישית
