המחוקק מעניק לבתי הדין לעבודה סמכות ייחודית. סמכות ייחודית זאת באה לידי ביטוי בכך שלבית הדין לעבודה תהא סמכות שיפוט עניינית לגבי נושאים מסוימים והיא באה לידי ביטוי גם בסעדים מסוימים לגביהם יש סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה. בין היתר, נקבע כי לבית הדין לעבודה נתונה סמכות להעניק סעד של אכיפה ביחסי העבודה. בית הדין רשאי להעניק צו מורה על החזרת העובד לעבודתו בגין פיטורים שלא כדין, והוא רשאי גם לתת סעד של אכיפה אחר כמו צו המורה על קידום העובד בעבודה, הצבתו בתפקיד מסוים, וכדומה.
תפיסה זו לא הייתה קיימת מאז ומעולם. התפיסה המסורתית בפסיקות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה גרסה כי סעד של אכיפה המורה על החזרת העובד לעבודתו איננו ראוי ולא ראוי שבית הדין יתערב ביחסים שבין הצדדים ויכפה עליהם יחסי עבודה כאשר הם אינם מעוניינים בכך. תפיסה זו השתנתה במהלך השנים בעקבות פסיקות מהפכניות של בית הדין הארצי לעבודה, והגישה המהפכנית חלחלה גם לפסיקות של בית המשפט העליון. על פי התפיסה החדשנית, בנסיבות מסוימות יש להעניק סעד של אכיפה ועל בית הדין להעניק צו המורה על החזרת העובד לעבודתו בעקבות פיטורים שלא כדין. מהפכה זו יושמה בתחילה בקשר למקומות עבודה בשירות הציבורי, אולם בפסיקות מאוחרות יותר נאמר על ידי בית הדין לעבודה כי יש להרחיב את המהפכה גם לגבי מקומות עבודה במגזר הפרטי.
בפסיקות שעסקו בשיקולים ובהצדקות למתן סעד של אכיפה ניתן למצוא נימוקים לכאן ולכאן. מחד, נטען כי ביחסי העבודה, ובפרט במגזר הפרטי, נדרשים יחסי אמון מוגברים בין המעסיק לעובד, ומשאבדו יחסי האמון לא ניתן לכפות את יחסי העבודה על הצדדים.
מבוא
סעדים ייחודיים בבית הדין לעבודה
יישום על ידי בתי הדין האזוריים
השיקולים בעד ונגד
הצעת חוק דיני ממונות
משפט משווה
דיון ומסקנות – עובדים "אחרים"
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
