הזכות לשוויון היא מאבני היסוד של המשפט החוקתי הישראלי. זכות זו נגזרת מכבוד האדם והגדרתו כאדם. מאז המהפכה החוקתית בשנות התשעים חדרה הזכות אל כל ענפי המשפט השונים ותופסת מקום מרכזי בדיונים רבים.
במשפט העבודה הוכרה הזכות לשוויון כראשונה במעלה. חוקים רבים נחקקו במטרה לקדם את השוויון ולמנוע אפליה הן בשלב הקבלה לעבודה והן בתקופת העסקה. המחוקק הכיר בכך שמקום עבודתו של אדם הוא מקום לסיפוק ולהגשמה עצמית, ומשכך הצורך להגן על זכותו של אדם לשוויון במקום העבודה, הוא גבוה ביותר.
מאמר זה עוסק בפערי השכר שבין גברים לנשים. פערי השכר באים לידי ביטוי כאשר אנו עורכים השוואה בין משרות דומות שלהן תפוקת עבודה שווה, במקרים רבים שכרה של האישה יהא נמוך משמעותית משכרו של הגבר המבצע אותה עבודה בדיוק. פערי שכר בין נשים לגברים הוא ביטוי של אפליה ברמה הגבוהה ביותר שלה, ונדמה כי למרות ניסיונות המחוקק ליצור שוויון באמצעות חקיקה ספציפית- חוק שכר שווה לעובדת ולעובד- החוק לא השיג לחלוטין את מטרתו.
פערי השכר נובעים במקרים רבים מתפיסות ארכאיות שנטועות במקום עמוק מאוד בעיני רבים. על אף החזית הליברלית והמתקדמת שמנסים מעבידים להראות כלפי חוץ, הרי שבתוך תוכם הם מאמינים ברמה מסוימת בגישה העתיקה הגורסת כי תפקידה של האישה הוא לטפל בצרכי הבית ובגידול הילדים, ותפקידו של הגבר הוא לפרנס. גם במקרים בהם מעביד מקבל עובדת למקום עבודתו, הוא עושה זאת מתוך אמונה שגבר יכול היה לבצע את העבודה בצורה טובה יותר.
