שאלת תוקפה של תניה בחוזה העבודה המגבילה את עיסוקו של העובד לאחר סיום יחסי העבודה נדונה רבות בפסיקות בתי המשפט ובית הדין לעבודה. העקרונות בסוגיה זו, כפי שנקבעו בפסק דין מנחה של בית הדין הארצי לעבודה, הם כי ככלל אין לתת תוקף לתניה המגבילה את עיסוקו של העובד, ויש להעדיף את חופש העיסוק של העובד על פני חופש ההתקשרות של הצדדים, אלא כאשר ישנו אינטרס לגיטימי של המעביד המצדיק את הגבלת העיסוק. מבלי לקבוע רשימה סגורה, נקבעו מספר מקרים בהם יוכר אינטרס לגיטימי שכזה: א. כאשר ישנו חשש מפני שימוש בסוד מסחרי של המעביד. ב. כאשר המעביד השקיע בהכשרה מיוחדת של העובד. .ג. כאשר העובד קיבל תמורה מיוחדת בעד הגבלת העיסוק. ד. כאשר חובות האמון וחובות תום הלב של העובד מצדיקים את ההגבלה. בצד זאת נקבע, כי בכל מקרה, וגם כאשר ניתן להצדיק את ההגבלה, יש לבחון אותה במבחנים של סבירות ושל מידתיות.
במסגרת העבודה נבקש לבחון את העקרונות הללו לגבי עובדים בענף ההיי-טק. כפי שנראה להלן, לענף היי-טק מאפיינים ייחודיים שאינם קיימים, או קיימים בצורה פחותה, בענפים אחרים. ענף ההיי-טק מתאפיין בתחרות רבה ובהתפתחות מואצת, והוא מתבסס רובו ככולו על ההון האנושי ועל כישורי העובדים.
נוכח המאפיינים הייחודיים של ענף ההיי-טק, נטען כי העקרונות שנקבעו בסוגיית הגבלת העיסוק מאבדים ממשקלם כאשר מדובר בעובדי היי-טק (וזאת למרות שפסקי הדין שבהם נקבעו העקרונות עסקו בעצמם בעובדי היי-טק).
מבוא
פרשת צ'ק פוינט
הביקורת כנגד העקרונות שנקבעו בפרשת צ'ק פוינט
הביקורת הכללית
הביקורת כנגד יישום העקרונות והנימוקים בענף ההיי-טק
חופש העיסוק – זכות של העובד או של המעביד?
ביסוס חופש העיסוק על אינטרס התחרות החופשית – דעה אישית
ההשלכות של הצעתנו על חופש העיסוק בענף ההיי-טק
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
