באופן עקרוני מכיר חוק המקרקעין בעדיפות שיש לבעל המקרקעין על פני מי שפולש למקרקעין שלא כדין. כך נקבע בסעיף 16 לחוק המקרקעין. עם זאת, חוק המקרקעין קובע הוראות מיוחדות לעניין מי שבנה במקרקעין של חברו.
בהתאם לסעיף 21 לחוק המקרקעין, במקרה שבו אדם הקים מבנה או נטע נטיעות במקרקעין של חברו, הברירה בידי בעל המקרקעין, והוא יכול לבחור האם הוא מעוניין להשאיר את המחוברים, בעד תשלום למקים, או לדרוש מן המקים לסלק את המחוברים. במקרה הנדון נתון כי דני ומיכל דרשו את סילוק המחסן מכהן, וברור כי בהתאם לסעיף 21(א) לחוק המקרקעין הם רשאים לדרוש זאת בהתאם לברירה העומדת בידם.
בהתאם לסעיף 21(ג) לחוק, אם דרש בעל המקרקעין את סילוק המחוברים מהמקים, והמקים לא סילק את המחוברים, רשאי בעל המקרקעין לסלק את המחוברים על חשבון המקים. בהתאם לסעיף 21(ד) לחוק, אם סולקו המחוברים, בין אם על ידי המקים ובין אם על ידי הבעלים, יעבור מה שסולק לבעלותו של המקים, אלא שאם בעל המקרקעין הוא זה שסילק, הוא רשאי לדרוש מהמקים את המגיע לו בעד הסילוק. נוכח הוראות חוק אלה, ברור כי במקרה הנדון רשאים דני ומיכל לסלק את המחסן בעצמם, ולאחר שכהן לא שעה לדרישה לסלק, והמחסן צריך לעבור לבעלותו של כהן, כך שדני ומיכל רשאים להעביר את הריסות המחסן למקרקעין של כהן.
