פירוקה של חברה לרוב מסיים את סוף דרכה של החברה וזאת באמצעות צו פירוק. פירוק חברה מגיע לאחר שהחברה נקלעה לחדלות פירעון והביעה את רצונה או נכפתה לבצע מהלך של פירוק לפי צו בית משפט.
לפי דנציגר [1] עד לשנת 2000 החקיקה שחייבה בפירוקים של חברות הייתה פקודת החברות שחוקקה בשנת 1929 ונוסחה מחדש בשנת 1983. מאחר והפקודה הייתה מנדטורית ומיושנת מאוד הוקמה בשנת 1985 ועדה ברשות השופט אהרון ברק לגבי חקיקת חוק החברות החדש. בשנת 2000 נכנס לתוקפו חוק החברות החדש אך תחום פירוק החברות לא הוסדר במידה מספקת במסגרת החוק. לפיכך, במשך השנים הפרקטיקה השיפוטית יצקה את תוכנם של דיני חדלות פירעון ופירוק חברות מאחר וחוק החברות לא נתן מענה לבעיות שונות שצצו במסגרת פירוק חברות.
בעבודה זו נציג ראשית את מטרותיה של דיני פירוק חברות. כלומר, האם ראיית בית המשפט היא למטרת טובת הנושים בלבד או משלבת מטרות נוספות רחבות יותר. בפרק השני יפורט אופן הפירוק וסוגי הפירוקים השונים. בפרק השלישי נדון בסיבות שמובילות את החברה או בית המשפט להחליט להיכנס לתהליך של פירוק. בפרק הרביעי נדון בסמכויותיו של המפרק כחוקר בתהליך הפירוק. בפרק החמישי נדון בחלוקת נכסי הפירוק. היבטים אלו של פירוק חברות יהיו לאור פקודת החברות והפרקטיקה המשפטית מפסקי דין שנועדו לפתור בעיות בהם החקיקה הייתה חסרה.
1. מבוא
2. מטרותיה של דיני פירוק חברות
3. תהליך פירוק חברה וסוגי הפירוק
4. סיבות לכניסתה של החברה לתהליך פירוק
5. חקירות של מפרק החברה
6. חלוקת נכסים בפירוק
7. סיכום ומסקנות
8. בביבליוגרפיה
